ב"ה יום חמישי, ט"ז חשוון תשפ" | 14.11.19
הרב ישראל מאיר לאו
הרב ישראל מאיר לאו צילום: ברוך עזאגווי
"ה'רול קול' היה מדהים. השלוחים הם פלא אמיתי"

"רבים חשבו באותם ימים שלאחר ג' תמוז תשנ"ד שיחד עם ליקוי המאורות יהיה גם כיבוי המאורות, וכל המפעל האדיר של 'השליחות' יסתיים, הנה כי כן רואים אנו את הפלא הגדול, שלא רק שהמפעל לא הסתיים, אלא מתרחב ומתעצם כל הזמן", אומר ל'בקהילה' הגרי"מ לאו רבה של תל אביב שהיה 'נואם הכבוד' ב'כינוס השולחים העולמי' שנערך בארה"ב
וחנוך ברסלר, בקהילה
"אני עדיין תחת הרושם הכביר של מעמד 'כינוס השלוחים העולמי' של חסידי חב"ד, זה היה מעמד מרגש ביותר בו הכניסו את כל העולם לאולם אחד", כך אומר ל'בקהילה' רבה של תל אביב הגרי"מ לאו שחזר מכינוס השולחים של חב"ד שנערך בימים האחרונים במנהטן שבני יורק.

הגרי"מ לאו התכבד ע"י מארגן הכינוס ו'אביהם של השולחים' הרב משה קרטלסקי להיות 'נואם הכבוד' בכינוס השלוחים, והגרי"מ לאו בכושר הדיבור המיוחד שלו ריתק את אלפי המשתתפים במשך כארבעים דקות, והיה זה בהחלט אחד החלקים המרכזיים של הכינוס שנמשך על פני מספר ימים ונטלו בו חלק קרוב ל-5000 שליחי חב"ד מכל רחבי תבל.

בשיחה שקיימנו עם הגרי"מ לאו בשובו לארץ, הוא היה נשמע נרגש ביותר "זכיתי להיות מספר פעמים ביחידות אצל הרבי מליובאוויטש זצ"ל, אבל בכינוס השלוחים זה לי הפעם הראשונה בה אני משתתף בכינוס ורואה מקרוב את שלוחי חב"ד העושים מלאכת קודש בכל תפוצות ישראל".

"זה היה מדהים לראות איך הרב קטרלסקי קורא את שמות המדינות בהם יש שלוחי חב"ד, כמדומני 82 במספר, וכשהוא קורא את שם המדינה קמים על רגליהם כל השלוחים שהגיעו מאותה מדינה. מישראל הגיעו לשם כ-800 שלוחים, מארה"ב המספר יותר מכפול, ויש מדינות שיש בהם רק שליח אחד, ואי אפשר לדעת מה יותר חשוב ממה", אומר הגרי"מ לאו.

לבקשתינו חוזר הגרי"מ לאו על ליבת הנאום אותו נשא בפני אלפי השלוחים: "המוטו המרכזי בדברי שיש הבדל בין 'שליח' לבין מי ש'הולך'. שליח בעצם אין לו מעצמו כלום, את כל הכוח הוא שואב מהמשלח, לעצם העניין יכול להיות גם נער שליח, להעביר מכתב כמו דוור, הווי אומר שהשליח הוא אחד שפועל מכוח המשלח, בעוד ומי ש'הולך' הוא הולך מכוחו הוא".

"בנביא ישעיהו אנו מוצאים את הפסוק שהקב"ה אומר 'את מי אשלח ומי ילך לנו', וישעיהו משיב 'הנני שלחני'. לכאורה יש כאן שני דברים, הקב"ה שואל 'מי אשלח ומי ילך', ואילו ישעיהו הנביא משיב רק על שאלה אחת, אל מי שישלח, לא על מי שילך. התשובה לכך נמצאת ביסוד ההבדל בין שליחות לבין הליכה, כששליחות היא דרגה נמוכה יותר ממי שיכול ללכת בכוחות עצמו, ולכך ישיעיהו ברוב ענוותנותו, אמר כי הוא רק יהיה 'שליח', הוא לא ראה את עצמו כמי שיכול גם ללכת".

בהמשך הדברים הביא הגרי"מ לאו עוד מפסוקי התנ"ך העוסקים בהבדל שבין 'שליחות' ל'הליכה', ואחר פנה אל אלפי השולחים ואמר להם "אתם עושים מלאכת קודש נפלאה, אבל אתם צנועים במעשיכם, אתם מרגישים כ'שלוחים', שלוחא דרחמנא, שולחא דידן, ושלוחי הרבי זצ"ל, אבל אני מברך אתכם שבזכות מעשיכם תוכלו גם ללכת בכוח שלכם, בזכות המעשים הכבירים שלכם, ואני קורא לכם את אשר אמרו לגדעון בשעה שנעשה שופט ישראל 'לך בכוחך זה והושעת את ישראל".

"היו שם אלפי שלוחים", שב הגרי"מ לאו ומשחזר בפנינו את סיפורו של הכינוס, "אבל כמובן כל אחד מהם הוא מהווה שליח של עיר שלימה, אלפי ערים היו מיוצגים שם וזה היה מדהים. באופן אישי הכרתי רבים מהם, כאלו שראיתי במסעותי לחו"ל, אם זה הרב יוסי גולדשמיט מיהונסבורג, הרב חיים דנציגר מרוסטוב, הרב צבי גרינבלט מבואנוס אירס, הרב אברהם שם טוב מפלורידה ובנו הרב לוי מוושינגטון. אלו אנשים נפלאים שפגשתי בהם, בכל מיני פעילויות, והיה מחמם את הלב לפגוש בהם שוב".

"זה מדהים ופלא אמיתי", אומר הגרי"מ לאו, "עברו כבר שמונה עשרה וחצי שנים מאותו ג' תמוז תשנ"ד, רבים חשבו באותם ימים שיחד עם ליקוי המאורות יהיה גם כיבוי המאורות, וכל המפעל האדיר הזה יסתיים, הנה כי כן רואים אנו את הפלא הגדול, שלא רק שהמפעל לא הסתיים, אלא מתרחב וגודל כל הזמן, ממש כמו שנאמר 'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא', ולראות את הפלא הגדול הזה, זה היה מרגש יותר מכל".

ב' בכסלו תשע"ג