ב"ה יום שלישי, כ"ג שבט תשפ" | 18.02.20
הרבי שייך לחסידים...

לכבוד ה' טבת, פנתה מערכת 'שטורעם' אל מספר משפיעים בחב"ד, בכדי לשוחח עמם על האמרה "הרבי שייך לחסידים". בואו להתוועד (ראיון)
יאיר בורוכוב

לכבוד יום הבהיר ה' טבת, פנתה מערכת שטורעם אל מספר משפיעים ואנשי חינוך בחב"ד, בכדי שיתנו את זווית הראיה שלהם על האירוע שנחוג בחב"ד והפך לאחד מאבני הדרך החשובים של הדור השביעי.

בכדי לפתוח את השיחה הפננו אל המשפיעים שאלה אחידה, וכל אחד המשיך ממנה אל עבר נקודת מבטו אודות יום מיוחד ונעלה זה. התחלנו את השיחה עם המשפיעים אודות אימרתה של הרבנית חיה מושקא ע"ה, כאשר נשאלה על ידי עורך הדין: "האם לפי השקפתך הספרים שאביך השתמש בהם בחדר הלימוד שלו ובמרתף של 770, היו שייכים לו או לחסידים?", השיבה הרבנית: "אבי והספרים שייכים לחסידים".

השאלה שנשאלה הייתה מה העומק של אימרה זו. הרי הרבנית בחרה להתבטא שהרבי שייך לחסידים בדווקא. מה משמעותה של אימרה זו אלינו כחסידים? אלו דברים עלינו לעשות, או להימנע מלעשות, בכדי להיות ראויים שהרבי יהיה "שייך" אלינו?

רק רבי

הרב דוד אבא זלמנוב:

"המשפט 'הרבי שייך לחסידים', נובע מאותה נקודה שהרבי דיבר עליה במאמר "אנא נסיב מלכא". כאשר ישנו עניין של חסיד ורבי, החסיד לא רוצה שום דבר, רק רבי. זה מה שלכאורה מתבטא בעניין הזה, זה אמנם התבטא כאן בעניין הספרים, אבל זו נקודה כללית שהייתה קיימת בבית הרב, וברגע שהיה ערעור על הנשיאות של הרבי, הוא פרץ באופן ביטויה של הרבנית.

הרב דוד אבא זלמנובהמשמעות של משפט כזה לגבי חסידים הוא פשוט מאד: אם לרבי אין שום דבר חוץ מחסידים, ברור לגמרי שגם לחסידים לא צריך להיות שום דבר חוץ מרבי.

מעבר לזה יש נקודה חשובה בכל העניין של 'דידן נצח'. הרי מה למעשה קרה כאן? באו לשלול מציאות ודעה מסוימת שיכולה להיות אפילו לחסידים, וחסידים קרובים ביותר. הרי העניין של הערעור והקטרוג לא התחיל מאדם אחד, זה התחיל מבפנים, כאשר הבינו מה העמדה הברורה והנחרצת של הרבי, כל אלה שתמכו בו התנערו ממנו ואותו אדם שגנב את הספרים נותר בודד במערכה.

בא יהודי וחסיד וטוען, הרבי עסק בהפצת המעיינות ועניינים מסוימים, ולרבי הקודם היה את העניינים שלו, עניינים של מסירות נפש וכדומה. יכול חסיד לבוא ולטעון שהרבי התחיל קו חדש שאינו ממשיך את הרבי הקודם... אבל בא הרבי, ובא העניין של דידן נצח והוכיח שכל התוספת של הרבי, ובכלל, כל תוספת של רבי על קודמו, הוא לא גורע כלום, זה רק בבחינת מוסיפין בקודש, ורק נותן עוד אור ומוסיף מעבר למה שהיה בתחילה. הטעות הזו, שכביכול הרבי התחיל ענינים חדשים נשללה בדידן נצח, וזו אחת הנקודות החשובות ביום זה".

קשר עצמי

הרב אברהם ברוך פבזנר:

"יש מאמר חז"ל במסכת ברכות: לאחר חטא העגל, הקב"ה אמר למשה רבינו "לך רד – רד מגדולתך", ונשאלת השאלה מדוע? מה חטא ומה עשה משה רבינו שירד מגדלותו? כפי שהרבי אומר בשיחות, היו כאלה שהיה בידם למחות ולא מיחו (מצד פיקוח נפש), אבל משה לא היה בגדר שיכול היה למחות. אומרים חז"ל דברים מדהים: הקב"ה אמר למשה לא נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. ברגע שישראל במצב כזה וכו', לא מגיעה לך גדולה.

ניתן להרחיב את העניין הזה לעניין של הרביים. מסופר בליקוטי שיחות ח"ד בהוספות, סיפור מדהים: פעם אחת אמר אדמו"ר הצמח צדק לבנו המהר"ש שיש לו חשק לעזוב את הכל ולשבת וללמוד. אדמו"ר מהר"ש הצביע לעבר הארון שעמד שם, והיו בו כתבים של הצמח צדק ושאל אותו: אם לא היית מקבל יהודים ליחידות, היית יכול לכתוב את כל המאמרים האלה? הצמח צדק השיב לו "אכן, צדקת", והמשיך לקבל קהל.

כאן ניתן לראות את הקשר בין חסיד לרבי, זה לא רק שחסיד מקבל מהרבי, אלא הרבי גם מקבל מחסידים. בליקוטי דיבורים הרבי הריי"צ מספר על מאורע שהתרחש בשבעת ימי המשתה לאחר שחרורו, כאשר גדולי החסידים באו לבקרו, ישבו שם, דיברו ואמרו לחיים, הייתה כמעין התוועדות. אחד החסידים התבטא שכשחסידים הם חסידים, הרבי הוא רבי, וכשהחסידים הם לא חסידים הם עושים את הרבי ללא-רבי, והתחיל לבכות בבכי מאד מר.

ניתן לראות מכך שהדברים אינם פשוטים כלל, והקשר הוא בהחלט הדדי. הרבי שייך לחסידים, רבי הוא אדם שמוותר על כל מדרגותיו ברוחניות ועושה הכל בשביל החסידים. התורה שלו והתפילה שלו הכל בשביל החסידים ואת עצמו הוא שם בצד לגמרי.

מכך ניתן להסביר את הרקע לאימרה הזו של הרבנית. הרבי איננו אדם עצמאי, הרבי הוא אדם שמתקשר לחסידים בכל נימי נפשו, זה לא ראש ישיבה שמוסר שיעורים ואנשים מגיעים לשמוע שיעורים ולהנות מזה, אלא אדם שמקשר את היחידה שבנפש שלו עם חסידים ומוסר את עצמו לגמרי אליהם".

אמת בלי פלפולים

הרב מנחם מענדל גרונר:

"האימרה הזו של הרבנית נאמרה באופן ספונטני, כי היא פשוט ידעה וחשה בכל מהותה כיצד הרבי מקדיש את כל חייו לחסידים. בדרך כלל כל אב משפחה מקדיש זמן למשפחתו, אך אצל הרבי לא היה מושג כזה, הוא הקדיש את כל חייו לחסידים.

גם כשהיה מגיע הביתה עם מעטפות מלאות בעבודה, היה מתיישב לעבור על המכתבים ולהחזיר הכל בבוקר עם מענות. הרבנית פשוט חיה את זה. היא לא חיפשה ווארט. כולם מסתכלים על האימרה של הרבנית כדבר גאוני שהכריע את המשפט, אבל זה לא נכון, היא פשוט חוותה את המציאות הזו יום יום.

פעם אבא שלי קיבל טלפון מהרבנית שכבר שלושה חודשים הרבי לא נח במיטה, הוא מניח את ראשו על השולחן ומנמנם מעט במהלך העבודה האינטנסיבית. אלה היו החיים של הרבנית.

הרי התשאול של הרבנית במסגרת המשפט היה דבר שהייתה צריכה לענות עליו באופן ספונטני. כשאדם עונה באופן כזה זו תשובה הכי אמיתית. אולי המילה ספונטנית לא מתאימה כל כך כאן, אולי אפשר לומר שזו התשובה היותר אמיתית ונכונה, שהרבי שייך לחסידים.

המשמעות של הדבר לחסידים עצמם היא שתמיד יתבוננו בעניין שהרבנית מגלה שלרבי למעשה אין חיים ציבוריים וחיים פרטיים, אלא כל החיים שלו, גם כשהוא לבד, כל עניינו הוא החסידים.

לא צריך לחפש פה את הפלפול בדברי הרבנית, אלא את האמת של העניין".

הספרים הם לא רכוש פרטי

הרב יוסף יצחק חיטריק:

"מעבר למשמעות הפשוטה יש להבין את עומקה של האמירה הזאת, שכן, בדברים הללו מסתתר כל מהותו הפנימי של משפט הספרים. גניבת הספרים היתה מעשה פיזי שמאחוריו הסתתרה הכרזת מלחמה, ועל זה יצא הקצף.

לא מדובר כאן רק בגניבה גרידא; המעשה הזה בא לומר: הרבי אינו בעל-הבית של ליובאוויטש, ח"ו. עושה המעשה התייחס לספרים כאל רכוש גשמי פשוט, ללא כל שייכות רוחנית אלוקית.

משל למה הדבר דומה? לחסר בית שהכריז כי הספסל עליו הוא נוהג לנום בלילות לא שייך למלך. אז נכון, בסך-הכול מדובר בחסר בית ואין לאיש כל משמעות, אך גם הוא מורד במלכות. גם האמירה שהספסל הפשוט בקצה הרחוב אינו שייך למלך - פוגעת ומורדת במלכותו של המלך.

ספירת המלכות מוכרחת להיות מושלמת מכל כיוון. זהו מהותה. כל דבר - ולו הקטן ביותר - נחשב למרידה. זה גם ה'פשט' בפרשת הספרים: אותו אדם שנטל את הספרים - חרף היותו אזרח פשוט שאין בדבריו כלום - גם הוא נחשב למורד במלך, לא משנה איכות וכמות מעשיו והצהרותיו.

כשהרבנית ע"ה הצהירה ואמרה "הרבי והספרים שייכים לחסידים" - כוונתה לומר שהספרים לא נחשבים לרכוש פרטי של הרבי. דווקא בשל היותו מלך שמסור לעם בכל רמ"ח אבריו - גם הספרים הללו שייכים לעם. הרבי שייך לחסידים והחסידים שייכים לרבי. רכושניות לא קיימת במושגים הללו.

לנצח את שלנו

ולסיום, רעיון יפה ל'דידן נצח' שהואיל לומר לנו הרב יחזקאל סופר:

"השאלה שלך היא בהחלט טובה, אין לי תשובה לזה. אך בנוגע ליום זה, אני תמיד אומר ש'דידן נצח' משמעותו היא - את שלנו צריכים לנצח. כל אחד רוצה לנצח את היצר של השני, והמשמעות של 'דידן נצח' היא שצריך לנצח את היצר שלנו, ולא של מישהו אחר".

ה' בטבת תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
4
1. כל הכבוד
כל הכבוד לשטורעם על החומר הנפלא, ועל המאמצים לעשות לנו השלוחים את הדידן נצח. אני שליח במדינה רחוקה בלי אף אחד, והכתבה הזו פשוט גרמה לי להתוועד ביחד עם האתר, זה פשוט מרגש לדעת שאפשר להיכנס לאתר הזה ולהתוועד. תודה.
ו' בטבת תשס"ו
2. דוד אבא
למה דוד אבא התכוון בדבריו שבהתחלה היו עוד כאלה שהיו ביחד עם ב.ג ואחרי שהרבי יצא נגדו חזק הם ברחו והוא נשאר לבד?
למי יש פרטים???
ו' בטבת תשס"ו
3. בקשר לדברי הרב גרונר
הוא צודק מאוד
תשובת הרבנית היתה ספומטנית ביותר
ראיתי את הוידאו מהחקירה שנעשתה בבית הרבי שבו אמרה זאת הרבנית
זה היה תשובה פשוטה באופן ספונטני כתשובה לשאלת החוקר "למי נראה לך שייכים הספרים לרבי או לחסידים"?

לאלו שלא יודעים הוידאו (באורך של שעה וחצי לערך)
קיים אצל חיים ברוך הלברשטאם
וידאו מאוד מעניין ובפרט שלא זכינו לראות ולהכיר את הרבנית
שם אפשר לראותה במשך זמן ארוך ולשמוע את כל הדיון בבית
ו' בטבת תשס"ו
4. למס' 2 ולמס' 3
היו אז ב' חסידישע בחורים שרצו לעשות חסידישע גניבה מהספרי' ולזה היתה הכוונה.
עדות הרבנית כפי שנראית בווידאו הודפסה כל כולה בקובץ החדש "דידן נצח"
ו' בטבת תשס"ו