ב"ה יום ראשון, ד' ניסן תשפ" | 29.03.20
חנוכה – השפעה למרחקים ■ הפרשה החסידית

מה לעשות כאשר יהודי נקלע ונתפס לכתות שונות, והוא נמצא במקום של עבודה זרה. איך אפשר להציל אותו, בשעה שאין לנו אפשרות להגיע למקום שכזה? ● הרב אלי וולף מגיש את פרשת השבוע החסידית על-פי שיחותיו הק' של כ"ק אדמו"ר זי"ע מיוחד למגזין 'עונג חב"ד' ב'שטורעם' ● והשבוע: מאמר מיוחד לרגל חג החנוכה ● למאמר המלא >>
הרב אלי וולף

מצוות הדלקת נרות החנוכה היא: "משתשקע החמה". יש להדליק אותם רק אחרי שהשמש שוקעת, כאשר כבר מחשיך.

הסיבה לכך שהדלקת נרות חנוכה היא אחרי שהשמש שוקעת, כאשר נעשה כבר חשוך בחוץ – כי עיקר מטרת הדלקת נרות החנוכה היא "פרסומי ניסא", פרסום נס נרות החנוכה. באם ידליקו את הנרות כאשר השמש מאירה עדיין, אור הנרות לא יורגש, ולא יהיה פרסום לנס.

בהגדרת לשון חז"ל (שבת סג): "שרגא בטיהרא מאי אהני". נר הדולק בשעת צהריים אין בו תועלת, כשאור היום מאיר, אין כל צורך ותועלת באור הנר. כך שאת נרות החנוכה, שמטרתם היא שיראו את אור הנרות, יש להדליק רק אחרי שקיעת החמה.

משום כך נקבעה ההלכה שאין מקדימין את הדלקת נרות החנוכה, ואדם שהדליק את הנרות מזמן "פלג המנחה", יצא ידי חובת הדלקת נרות חנוכה רק "בדיעבד". מלכתחילה אין להדליק בשעה זו.

זמן הדלקת נרות חנוכה, שונה מזמן הדלקת נרות מנורת המקדש. את מנורת המקדש יש להדליק מבעוד יום, כאשר השמש עוד עומדת בשמים.

סדר עבודת המקדש הוא, שהדלקת נרות המנורה בין הערביים, היא מיד לאחר הקרבת קרבן התמיד. אודות זמן הקרבת קרבן התמיד מובא בחז"ל (פסחים פרק ה), והרמב"ם מביא זאת להלכה (הלכות תמידין ומוספין א, ג): "נשחט בשמונה שעות ומחצה, וקרב בתשע ומחצה", כך שזמן הקרבת קרבן התמיד היא כשעתיים וחצי לפני שקיעת החמה –

כך הם הדברים בכל ימות השנה, ובמיוחד בערב חג הפסח, שאז מקדימים את זמן הקרבת קרבן התמיד בשעה: "נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה" –

ומיד לאחר מכן, מדליקים את מנורת המקדש, כך שהדבר נעשה בזמן שהשמש עדיין עומדת בשמים.

הסיבה להבדל בין מנורת המקדש לנרות חנוכה היא, כאמור, כי מצוות נרות חנוכה דורשת "פרסומי ניסא", ולכן יש להדליק את הנרות "משתשקע החמה". באם נדליק אותם קודם לכן, אזי "שרגא בטיהרא מאי אהני".

ואילו נרות המקדש אין בהם את תוכן הפרסום, מקומה של המנורה הוא בתוך ההיכל של בית המקדש, מקום אליו נכנסים אך ורק כהנים, ולכן זמן הדלקתם לא דורש שהעולם יהיה חשוך.

*

לאור הבנה זו במהות זמן הדלקת נרות החנוכה, יש להתבונן ולחקור כיצד עלינו לנהוג ביום בו אנחנו מנועים להדליק את נרות החנוכה "משתשקע החמה", כאשר אין לנו – הלכתית – אפשרות זו.

חג החנוכה הוא בן שמונה ימים, כך שבכל חג שכזה אחר מערבי חנוכה יחול ביום השבת (ופעמים אף ישנם פעמיים שבת בחנוכה), ובליל שבת אסור להדליק את נרות החנוכה "משתשקע החמה".

בערב שבת עומדות שתי אפשרויות: (א) להקדים את זמן ההדלקה, ולהדליק את הנרות מבעוד יום, כפי שאכן נקבעה ההלכה בפועל. (ב) ביום שכזה לא מדליקים נרות חנוכה.

ישנן מצוות שונות שכאשר הן חלות ביום השבת, הן נדחות מפני קדושת השבת. כאשר חג הפורים חל ביום השבת, לא קוראים בו במגילה מחשש טלטול המגילה.

הדברים אמורים לא רק בנוגע למצוות דרבנן כמצוות קריאת מגילה, אלא גם אודות מצוות מן התורה,

מצוות נטילת לולב היא מצוות מן התורה, ובכל זאת, מפני קדושת השבת, היא נדחית ולא נוטלים אותה בשבת. ולא רק בזמנינו, אלא גם בזמן בית המקדש לפעמים לא היו נוטלין את הלולב גם בבית המקדש עצמו, כמובא במשנה (סוכה פרק ד) "לולב וערבה, ששה ושבעה", פעמים שנוטלים את הלולב שבעה ימים ופעמים רק ששה.

כך שאם מצוות מן התורה נדחות מפני קדושת השבת, על אחד כמה וכמה מצוות חכמים, כמצוות נר חנוכה, שעיקרה הוא "פרסומי ניסא", בשעת לילה - ייתכן וגם הוא יידחה מפני קדושת השבת.

היות ומצוות נרות חנוכה, בשונה מנרות המקדש, היא "משתשקע החמה", מדוע תיקנו חכמים שידליקו את הנרות ביום שישי מבעוד יום, באופן של "בדיעבד", בזמן של "שרגא בטיהרא".

*

העובדה שההלכה נקבעה שבערב שבת מדליקים את נרות החנוכה מבעוד יום, אנו מקדימים את זמן ההדלקה, מוסיפים בכמות השמן כך שהנרות ידלקו עמוק אל תוך החשכה – מבהירה לנו עד כמה הכרחית היא הדלקה זו. עד כמה חשוב הוא הצורך להדליק את המנורה "על פתח ביתו מבחוץ", להאיר את החושך.

יהודי יודע שתפקידו הוא להאיר "על פתח ביתו מבחוץ", מקום חשוך, ולעשות זאת "משתשקע החמה", זמן חשוך – אזי כיון שבערב שבת הוא לא יכול להדליק את האור אחרי שקיעת השמש, עליו למצוא פתרונות כיצד להביא לכך שהנרות יאירו בזמן החשכה.

עלינו להדליק מוקדם יותר, להוסיף שמן, לעשות כל מה שצריך – העיקר שהחושך יואר. עלינו לוודא שאחרי שתשקע החמה, הנרות יבערו ויאירו את העולם.

קביעת ההלכה היא מסר והוראה: עלינו להאיר את החושך, ואם ישנה איזו מניעה שאיננו יכולים לעשות זאת באופן הרגיל, עלינו למצוא דרכים כיצד למשש את המטרה הזו. עלינו למצוא פתרונות אפשריים מה וכיצד, אבל האור צריך להאיר. יש להאיר את החושך, גם אם כרגע הדבר לא באפשרותינו.

*

הוראה זו, המתייחסת למימד ה"זמן", מעניקה לנו הבנה גם באשר למימד ה"מקום".

עלינו להאיר "בחוץ", להעלות אור "על פתח ביתו מבחוץ", לפעול על כל יהודי, גם זה הנמצא "בחוץ".

אך ישנם מקומות שההלכה קובעת שאנחנו מנועים מלהגיע לשם. חז"ל אומרים (עבודה זרה יז) שישנם מקומות שאסור לנו ללכת שם, כגון ברחוב של עבודה זרה וכדומה.

לאור קביעה זו, נשאלת שאלה: מה לעשות כאשר יהודי נקלע ונתפס לכתות שונות, והוא נמצא במקום של עבודה זרה. איך אפשר להציל אותו, בשעה שאין לנו אפשרות להגיע למקום שכזה.

עצם העובדה שהגיעה לאוזנינו שמועה שישנו יהודי בפינה נידחת בהודו או במקום דומה, שנתפס לכת של עבודה זרה, ושמועה זו שהגיעה אלינו היא בהשגחתו הפרטית של הקב"ה, שמועה זו היא בריאה של הקב"ה, ו"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה", ויתרה מזו "לא בראו אלא לכבודו" – הרי בהכרח שהדבר בכוחי לסייע לו -

הדלקת נרות חנוכה בערב שבת, כאשר השמש מאירה עדיין - מהווה הוראה עבורנו:

עלינו להוסיף אור במקומנו אנו, במקום ה"מואר" שלנו, ודבר זה ישפיע למרחקים, גם על אותו יהודי שנפל "בחוץ", במקום בו אין לנו אפשרות לבוא ולהדליק שם אור. כאשר האור אצלינו יהיה גדול יותר, בתוקף ובריבוי גדולים ביותר – האור יגיע גם לפינה הנידחת ההיא, ותאיר שם את אותו יהודי.

בדורות עברו רעיון שכזה היה מופשט מידי, היו צריכים ללמוד בספרים כיצד פעולה של יהודי במקום אחד, בכוחה להשפיע ולפעול על יהודי הנמצא במקום מרוחק, בגשמיות וברוחניות –

אך בימינו אין צורך בהסברה, כל אחד רואה במוחש כיצד פעולה שנעשית בנקודה אחת, מתפרסמת ומגיעה לכל מקום ולכל נקודה בעולם.

הרשב"א כותב (שו"ת שלו חלק א, תקפא) "מצוה לפרסם עושי מצוה", וכאשר הפרסום יהיה די גדול, הדברים יגיעו גם לאותו יהודי הנמצא במקום בו אסור לנו להיכנס, ושם הם יפעלו עליו. "טעמו וראו כי טוב ה'", הוא ירצה לטעום מכך, ויראה שהקשר עם אלוקות וקדושה הוא "כי טוב", ויחליט להתקרב אל הקב"ה.

ועל ידי שנאיר את אור החנוכה "על פתח ביתו מבחוץ", על ידי שנאיר את העולם כולו באור קדושה ויהדות - נזכה לאור בית המקדש השלישי, על ידי הדלקת נרות המקדש, במהרה בימינו.

(משיחת שבת מקץ, שבת חנוכה, תשמ"ה)

כ"ט בכסלו תש"פ