ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
שליח אצל המשלח, השבוע
שליח אצל המשלח, השבוע צילום: מוישי גולדשטיין
הרבי חיפש אותו...

"ביום ראשון, בין אלפי שלוחים צפופים, באהל הקדוש, ניצב גם הוא". בנימין ליפקין בסיפור (אמיתי) בעקבות כינוס השלוחים
הם נפגשו לראשונה בשפת הרחוב. שליח צעיר, מלא עיזוז, בימי בוסר פעילותו. יהודי גלוי ראש, בגיל העמידה, מכנסיים קצרות, בעיצומה של הליכת ספורט.

השעה הייתה שעת בין ערביים. עוד מעט תשקע החמה, ברום השמים יופיעו שלושה כוכבים. ובבית חב"ד, השוכן על אם הדרך, בטבורה של עיר, טרם התקבץ מניין לתפילת מנחה של יום שישי.

אותות יאוש ניסו לשווא להתגנב לתודעתו אך הוא מחה אותם באותו הלהט בו קינח שוב ושוב את אגלי הזיעה שניגרו ממצחו אל לחייו הסמוקות. להקמת בית-הכנסת בבית חב"ד היה צידוק, שינן לעצמו שוב ושוב משל ביקש, באומרו זאת ללבו, להשבית כל צל של ספק הווא-אמינא בנכונות הפעולה שנקט.

הוא הופיע מולו משום-מקום. מבעד לחשכה שאיימה בכל רגע להשתלט על הרחוב. יהודי, פנה לעברו בחיוניות שדם חב"די זורם בעורקיה. הלה המשיך את הילוכו באותו קצב. יהודי, לא אמר השליח נואש. יהודי יקר, אנחנו תשעה כאן בבית-הכנסת ואתה עשירי. תרצה להשלים לנו מניין לתפילת מנחה? תכף שקיעה.

הוא נעצר כמסומר על מקום עומדו וליבו של השליח החסיר פעימה. ככה, כמו שאני, אוכל להשלים מניין? שאל. כן, בוודאי, השיב השליח. האמת, המשיך ההלך גלוי הראש, מימיי לא הייתי בבית-כנסת. אפילו לא ביום-כיפור. אל דאגה, טפח השליח על גבו בעוד גוו שלו נרעד קמעה. תמיד צריכה להיות פעם ראשונה, הפטיר בביטחון. אני כבר אראה לך מה לעשות.

הם נכנסו פנימה. מאי שם נשלפה כיפה והונחה על ראשו וחיש נשמע קולו של השליח. יתגדל ויתקדש שמיה רבא. מנחת ערב שבת.

*

אם אינך ממהר, תוכל להישאר עמנו גם לקבלת שבת ולערבית, הרהיב עוז השליח עם תום התפילה.

לא, איני ממהר, השיב ההלך. אותות התרגשות ניכרו בפניו. הוא כחכך בגרונו שוב ושוב, הביט לצדדים, בטרם פצה שוב את פיו. יש לי מה לומר לך, לחש לבסוף והשליח היטה אוזן.

כבר סיפרתי לך. מימיי לא דרכתי בבית-כנסת. השבוע, שבתי מביקור בחו"ל לרגל עסקיי. באמצע הטיסה, פונה אליי אדם כמוך. צעיר, מלא אנרגטיות. מציע לי להניח תפילין. הפעם האחרונה שראיתי תפילין כאלו הייתה ביום הבר-מצווה שלי. הוא הציע לי להניח אותן, במטוס, באמצע הטיסה. אינני יודע מדוע מצאתי את עצמי מתרומם, מפשיל את שרוולי ונותן לצעיר לכרוך על זרועי את הרצועות השחורות ולהקיף את קודקודי ברצועות דומות. פי מלמל את דקלום דף הפסוקים שהוא הושיט לי.

חלפו שלושה ימים ואני מתהלך במסלול הקבוע שלי, מדי ערב, כאן, ברחובה הראשי של העיר. מאמצע שום-מקום, אתה פתאום מופיע מולי ומציע לי הצעה משונה. להצטרף למניין. מכנה משותף זיהיתי בין המקום הזה לבין אותה תפילה חפוזה שלי במטוס. בעלון שהחזיק בידו אותו צעיר ובפתח הכניסה כאן, נראתה אותה תמונה.

באומרו זאת, הצביע על תמונתו מאירת הפנים של הרבי. נראה לי, אמר בהיסוס, שהרבי הזה מחפש אותי.

*

ביום ראשון, בין אלפי שלוחים צפופים שניסו לחלוק בשעה אחת את חלקת הקרקע הסמוכה לאוהל הקדוש, ניצב גם הוא. השליח. בין דפי הפ"נים אותם שלף מכיס מעילו העליון היה גם דף אחד מקופל. בראשו היה נוסח זהה, קולקטיבי, מוקלד. פדיון-נפש של מתפללי בית הכנסת בבית חב"ד. בעוד הוא הוגה בפיו, עשרות רבות של שמות, שגדשו את מרבית הדף, נעצר בשם השלישי.

עיניו נעצמו. המפגש בשעת דמדומי חמה לפני עשור ומחצה, צף ועלה בזכרונו כאילו אירע אך אתמול. שפתיו לחשו בהטעמה את השם, שם האם. עיניו שוב נעצמו. עתה נראתה לו אותה דמות בחזותה העדכנית. גבאי בית הכנסת בבית חב"ד, בסירטוק, בטלית חב"דית, בזקן מלא, הרוח החיה, המאגדת סביבה שורה ארוכה של נשמות זהות שהבית הזה הוא הכתובת בו התחולל המפנה בחייהם.

השבוע הם שוב ייפגשו. בשעת מנחה של ערב שבת. שלום עליכם, יקדם את פניו. הזכרתי אותך אצל הרבי, ילחש השליח. "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה", יתנשא קולו של הגבאי בחללו של בית הכנסת גדוש המתפללים.

כ"ז בחשוון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
9
1. בנימין, זה מסוג הסיפורים -
שאסור להשאיר אותם אנונימיים. אם זה אמיתי - תוסיף את שם השליח ומקום שליחותו, והסיפור נכנס היישר אל המורשת החסידית של דורנו.

אם אין שם, זה ייעלם אי שם בתהום הברברת הבלתי נשמרת.
כ"ז בחשוון תשס"ו
2. תגובה ל-1
עם שובו, ביממה הקרובה, של השליח ארצה - אשאל אותו אם הוא מרשה לפרסם את שמו המלא, שם מקום שליחותו, כמו גם את שם ה'מקורב' שהיה לחסיד לכל דבר.

אם אכן תינתן לי הרשות - אפרסם בשמחה. אני מכיר אישית את הנוגעים בדבר ושמעתי מפיהם את הסיפור.
כ"ז בחשוון תשס"ו
3. כל פעם מחדש...
איך זה , ששמעתי כבר אלפי סיפורים דומים לסיפור הנ"ל בשינויים קלים.
ובכל זאת, במהלך קריאת הסיפור הנ"ל אני מוצאת את עצמי דומעת...

יישר כוח רב לכל העוסקים במלאכת הקודש.

ובעז"ה בשנה הבאה, גם אני אהיה כמותכם.
כ"ז בחשוון תשס"ו
4. נו, אז מותר "לכתחילה אריבער" לפתוח בתי כנסת?!
אם הוא היה קורא את בנימין ליפקין ברשימתו "לכתחילה אריבער או הפקרות" - מן הסתם לא היה מעז לפתוח את בית הכנסת לפני שהיו עשרים שלושים מתפללים רשומים, שמשלמים דמי חבר וכו'...

לכתחילה אריבער!
כ"ח בחשוון תשס"ו
5. ל-4: אחד אפס
כ"ח בחשוון תשס"ו
6. 4 יקר
בנימין ליפקין לא חשב שיש לו קורא כזה נאמן
כ"ט בחשוון תשס"ו
7. בנימין ליפקין
(בהמשך לתגובה מס' 2:)

השליח הוא אחי, הרב יוסף יצחק ליפקין מבית-חב"ד כפר סבא. הגבאי, ר' ש.ר.

ניתן לשמוע ממנו את הפרטים המלאים.
כ"ט בחשוון תשס"ו
8. לבנימין ליפקין
תגיד לי בכנות,

לא מוזר קצת שיהודי מכפר סבא לא הי' אף פעם בבית הכנסת - אפילו לא ביום כפור?!

ולא מוזר גם שיהודי כזה, ובפרט ישראלי, יניח תפילין במטוס סתם ככה?! ועוד ישלים מנין סתם ככה בלי קללות ועצבים ישראלים (תגיד לי מתי פגשת בפעם האחרונה ישראלי שאינו לחוץ ויש לו זמן גם למנחה וגם לקבלת שבת)?!

משהו כאן מוזר.
א' בכסלו תשס"ו
9. הסיפור + תגובה ל-8
אני מכיר אישית את ר' ש.ר.
הסיפור אמיתי, אם כי לא כל הפרטים מדויקים. אכן הוא כמעט אף פעם לא היה בבית הכנסת, אבל זה לא שאף פעם בחיים הוא לא היה שם.
סך הכל הסיפור אמיתי.
ג' בכסלו תשס"ו