ב"ה יום חמישי, י"ח תשרי תשפ" | 17.10.19
קצת 'חיצוניות' לא תזיק לנו

ללא ספק שיש להחדיר את תורת החסידות ודרכי החסידות באופן עמוק ו'פנימי'. אבל ר' זלמן רודרמן סבור שלצד ה'פנימיות' המבורכת לא תזיק לנו גם קצת 'חיצוניות' תומכת

בדמדומי י"ח בכסלו, שעה קלה לפני התקדש יום-טוב קיימתי 'שיחת מסדרון' חטופה עם אחד מילדיי שסיפר לי על הצקה של ילד מסויים במקום לימודיו, הנוהג לחקותו בכל מיני הזדמנויות. יעצתי לו כיצד להגיב על ההצקה, ולבסוף הפטרתי: "אנחנו חסידים, וחסידים עושים מה שהם חושבים שנכון לעשות, בלי להתרגש יותר מדי מכל מיני עניינים חיצוניים". הילד שלי הנהן בכובד-ראש ובהבנה, ו'שיחת המסדרון' שלנו תמה.

זה היה שעה קלה לפני צאת הכוכבים, ואני נחפזתי אל ארון-הבגדים, הוצאתי מתוכו את הסירטוק של שבת ומיהרתי עם ילדיי לתפילת ערבית.

במבט מהיר סקרתי את בית-הכנסת ואז התברר לי כי (בדיוק כמו בשנה שעברה... גם הפעם) אני משתייך לקומץ קטן של לובשי סירטוקים (מרביתם, אגב, אברכים צעירים) הבטל ברוב מוחלט של לובשי חולצות מגוונות מתחת לז'קטים קצרים של חול.

תפילת ערבית תמה והקהל החל להתפזר לביתו – כאילו כלום... "לא "גוט יום-טוב", לא "לשנה טובה בלימוד החסידות וכו'", לא איזה ריקוד קטן "ואני אבטח בך", אפילו לא הכרזה על התוועדות בהמשך הערב. הבטתי כה וכה בחמיצות ובפליאה. נזכרתי בימי ילדותי בפתח-תקווה, כאשר אווירת ה"יט כסלו" (י' פתוחה) הורגשה היטב בחלל-האוויר ושאבה אליה אפילו 'עולם'שע' שנקלעו לסביבה. ואני מדבר אתכם על כפר-חב"ד.

*

שעה קלה לאחר מכן טלפן אליי ידיד שהוזמן להרצות באותו ערב לפני קהל מגוון, ובהרצאתו המתוכננת ביקש להתמקד בהגדרת מהותה של החסידות בכלל ושל חב"ד בפרט. הוא התקשר כי רצה שביחד ננסה לפרש את הביטוי הידוע 'חב"ד מאנט פנימיות' (חב"ד תובעת פנימיות).

במשך דקות ארוכות תרנו אחר פירוש נכון וממצה למושג 'פנימי'. על אחד הדפים שעל שולחני עדיין משורבטים ניסיונות שונים להגדיר את המונח. "'פנימי' הוא מי שמעשיו מונעים מאמת טהורה ולא משיקולים זרים". "'פנימי' הוא מי שבכל מה שעושה – הוא 'מונח' עד הסוף", ועוד כיוצא באלה.

למחרת פגשתי חבר שתוך כדי שיחה עמו על מהות היום ומנהגיו, אמר לי: "אצלנו בבית יש מסורת קבועה – בכל י"ט בכסלו בצהריים, אשתי עורכת שולחן עם מפה לבנה. היא מדליקה נרות כמו באירוע חגיגי, וכל המשפחה מתיישבת לסעודת יום-טוב". הרעיון שלו כבש את ליבי בפשטות שלו ובישרות שלו. הרי אם זה 'יום-טוב' וזה בוודאי יום-טוב – אז ביום-טוב כמו ביום-טוב!... "קניתי", אמרתי לו נלהב ובמקום החלטתי לאמץ גם בביתי את המנהג היפה הזה.

*

מאוחר יותר ניסיתי לשקלל את המחשבות השונות בנושא:

מצד אחד, נכון ש"חב"ד מאנט פנימיות". זה לא סתם נכון – זו אולי תמצית הכול. 'פנימיות'. וזה כל-כך נכון עד שאפשר להיעזר ברעיון הזה גם כשמבקשים להעביר לילד מסר מעודד.

ומצד שני, אסור לנו להתעלם (גם) מעניינים כאלו שבמבט ראשון עשויים להיתפס כ'חיצוניים'. כי מה-לעשות – אנחנו בכל זאת מושפעים מעניינים חיצוניים. ולכן, אם רוצים להרגיש ואף לתת לילדינו לחוש חג ב'ראש-השנה לחסידות' – עלינו להשקיע מחשבה גם בתפאורה. ובאמת, מי שמעיין במכתבי הרבי למוסדות החינוך, בהתקרב י"ט בכסלו, יכול למצוא בהם לא-מעט זירוזים לתכנון מוקדם ומחושב של אירועי היום, תכנון שמטרתו להנחיל בשלל אמצעים (הצגה, מקהלה וכיו"ב) את אווירת החג לתלמידים.

אגב, בשיעור היומי של י"ט בכסלו ב'תניא' כותב "הרב החסיד... מוהר"ר משולם זוסיל מאניפולי" בדברי הסכמתו לספר: "ורצונו [של רבנו הזקן] היה שלא להעלות את הכתבים ההם לבית הדפוס מחמת שאין דרכו בכך. רק מחמת התפשטות הקונטרסים ההם... ומחמת ריבוי העתקות שונות רבו הט"ס [הטעויות-סופר] במאד. והוכרח להביא הקונטרסים ההם לבית הדפוס".

ועל-פי דרכנו נפרש ונאמר כך (בדרך-אפשר, לפחות): רבנו הזקן היה רחוק כרחוק מזרח ממערב מהדפסת עניינים עמוקים ו'פנימיים' כל-כך עלי ספר, ומהפצתם באופן 'חיצוני' שכזה. זה היה מנוגד לטבעו הפנימי ומנוגד לעצם תוכנם הפנימי-במהותו של דברי התניא קדישא. אבל בצוק-העיתים, נוכח רבנו שלפעמים אין מנוס ("והוכרח") מלבטא את הדברים הכי 'פנימיים' גם באופן 'חיצוני' כדוגמת ספר מודפס.

אז אחיי ורעיי, מכאן קריאה של חיבה לעתיד: בערב 'ראש-השנה לחסידות' נלבש כולנו סירטוקים, ללא יוצא מהכלל. בזכות עניין 'חיצוני' זה מובטחנו שתפילת ערבית בליל היום הגדול הזה, לא תיראה כמו עוד תפילת ערבית של חול. ופעולה זו שהיא לכאורה סמלית גרידא, תסייע לכולנו לחוש חג במחוזותינו ולקרב אל ליבנו גם תכנים 'פנימיים' יותר.

כי (בפרפרזה על דברי רס"ג) – אחר הסירטוקים נמשכים הלבבות.

כ"ט בכסלו תשס"ח
הגב לכתבה

תגובות
8
1. תודה לך זלמן.
אכן, גם הסרטוק שלי הרגיש את תחושת הבדידות שדיברת עליה.

תודה לך זלמן. היית לי לפה. ולמליץ יושר.

אפשר אולי להמליץ על דבריך את מה שכתוב בתפילת השחר:
"לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר" ומה בגלוי? אלא - ודאי הוא שבגלוי הוא ירא שמים. התביעה היא שגם בסתר יהיה ירא שמים.

כך בנידון דידן: "חב"ד מאנט פנימיות" (חב"ד תובעת פנימיות) ומה עם החיצוניות? אלא ברור הוא שחב"ד תובעת שתהיה גם חיצוניות. נקודת התביעה היא שנוסף על החיצוניות כדאי ראוי ורצוי שגם פנימיות תהיה לו לאדם.

תודה לך זלמן. מעומק הלב.


ולמערכת היקרה של האתר היקר שלנו: אנא העלו את המאמר הנפלא הזה שוב: שבועיים לפני התקדש השנה החסידית הבאה עלינו לטוב ולברכה.
א' בטבת תשס"ח
2. מרתק
כמו תמיד
א' בטבת תשס"ח
3. יש"כ
זה לא הסירטוק שלך המדובר ברקע התמונה?
ב' בטבת תשס"ח
4. רציתי להעיר
כל הכבוד לכותב הרב רודרמן שהעלה על הכתב מתוך כאב את דבריו, ובאמת ניכר שהדברים נאמרים בתוך כאב ומתוך אמת גדולה.
השאלה היא האם באמת תפקידם של הכותבים בחב"ד לעורר כאלה דברים והאם זה לא עניין השייך למשפיעים.
בכל זאת, נוגעים פה בנקודה מאד רגישה, פנימיות או חיצוניות, וכאן מבקש הכותב לשנות סדרי עולם, ונשאלת השאלה היכן ומי צריך להעלות את הנושא לדיון והאם זה הפורום הראוי לכך.
ב' בטבת תשס"ח
5. מגיב 4
שתוק אתה חיצון בעצמך, מה אתה כותב באינטרנט!
ב' בטבת תשס"ח
6. כתובת זלמן רודרמן
מי יכול לתת את כתובת האימייל של זלמן רודרמן?
ג' בטבת תשס"ח
7. הבעיה יותר עמוקה
עד שאתה מלין על הסיטרוק בי"טטבת מוטב שתתריע על המעיל והמגבעת כל השנה או על צבע החולצות וכיו"ב. וד"ל.
ט' בטבת תשס"ח
8. המאמר נכון, הכותרת בוטה
"קצת חיצוניות לא תזיק לנו" -
לא הגזמת קצת, זלמניו?

נסח בעדינות יותר.
י' בטבת תשס"ח