ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
הרב אברהם יצחק לסקר ע"ה
הרב אברהם יצחק לסקר ע"ה
כי ידעתיו

"בראותו ילדיו, מעשה ידיו בקרבו, יקדישו שמו יתברך". בנימין ליפקין בטור ל'שטורעם' במלאת שנה לפטירת הרב לסקר ע"ה (עלה במחשבה)
הלילה הזה תמלא שנה לזעקה שפרצה בפתע פתאום, מעט קט אחר חצות הלילה. זעקת שבר נוראית שבקעה משכונת חב"ד בלוד, עם הוודע בשורת האיוב וחיש מהר, כאש בשדה קוצים, התפשטה ומצאה לה הדים בבתים רבים. הגאון החסיד רבי אברהם יצחק לסקר ע"ה נתבקש אז, אור ליום י"ב במרחשוון תשס"ה, לישיבה של מעלה לאחר שנים של מכאוב ושל סבל, של יסורים ושל הזדככות בהם.

רבות נכתב מאז על דמותו רבת האנפין. על הלהט החסידי שזרם בעורקיו, על פשטות הליכותיו שהאפילה על גאונותו בנגלה ובחסידות, על חריפותו ועל אופיו הייחודי. מלבד האבל הכבד שאפף רבים שזכו להכירו ולהתרועע עמו במרוצת השנים - לנו, כתושבי השכונה בה התגורר, סיפקו כל החודשים שחלפו, תמונת זיכרון שלא הרפתה.

מדי יום ביומו, באחד-עשר החודשים הסמוכים ליום פטירתו, קידם הזיכרון הזה את פנינו, שחרית, מנחה וערבית. בצלמו ובדמותו של אביהם הגדול, בדייקנות עקבית נאמנה, מורשתו הצרופה, נראו בניו, יבלחט"א, ניצבים לפני התיבה. מדי שבת בשבתו, היה נשמע קולם, כבמקהלה, בעת אמירת הקדיש. אינסטינקטיבית היו אז מבטי הקהל כולו מופנים אל השולחן בקרן צפונית-מזרחית של בית המדרש.

לא היה לב שלא נמס לנוכח ההתגשמות, הפשוטה, הכואבת עד כדי צמרמורת של מילות התניא, הנאמרות בימים אלו: "ורוחו עומדת בקרבנו ממש, כי בראותו ילדיו, מעשה ידיו בקרבו, יקדישו שמו יתברך, אשר יתגדל ויתקדש" - - -

*

מעבר לכאב הגדול, דווקא מראה נורא זה חידד את חובת "והחי יתן אל לבו". לי אישית כמי שהכירו מקרוב אך בעשור האחרון, שב הדבר וחידד פן אחד באישיותו שיד אחת קשרה בינו לבין חזותם החינוכית של ילדיו, קטנים כגדולים.

זכור לא אשכח את אותן שעות לפנות בוקר, אשר רק משכימי קום פוקדים בהן את בית הכנסת, מי במידת חסידותו ומי מכוח תנאי עבודתו המאלצים אותו להתגבר כארי. את פני הבאים בקודש היו מקדמים תדיר ילדי לסקר, שמרץ חינני שורה בישותם המתנועעת אנה ואנה בעוד הם משננים על-פה פרקי תניא, מסכתות של משניות ודפי גמרא.

באותה שעה, היה יושב אביהם בחדר התפילה הגדול. השתדלותו הקנאית שלא להפסיד תפילה במניין וטבילה לפניה, כל עוד היה רק הדבר אפשרי, לא אחת, חרף הקושי העצום שהיה כרוך בכך – חברה אל דרישתו מהם שלא ידעה שובע או מרגוע.

הדוגמא האישית שהעניק להם באי התפשרותו על קוצו של יו"ד, בעקשותו המעוררת השתאות להצטרף ל'תהלוכה' בעוד הוא יושב בכסא גלגלים, הילכה שלובת זרוע עם דרישתו האישית מכל אחד מהם.

והם השיבו כנגדו בהיותם טופחים על מנת להטפיח. עובדה שבאה לידי ביטוי מופלא באורחם ושיגם החסידי ובהישגים שרשמו לזכותם בהעפילם אל השורה הראשונה במבצעי הלימוד בתלמוד-תורה.

*

במלאת שנת האבל, עת תעלה המשפחה הכבודה אל מרומי הר המנוחות, יתלוו אליה החלטות טובות, יישומי מסקנות מעשיות, דפים, מילים ואותיות אשר לא היו אלא פירות ופירי פירות ש'חיים' רבים 'נתנו' אל ליבם.

את האבדה הגדולה הם לא יוכלו להשיב אולם יהיה בהם אור זרוע אשר בזכותם תיבקע מנשמתו במרומים מליצת יושר על רעייתו, אשת חיל, אביו, אחיו ואחותו, ילדיו, נכדיו, וכל קהל העדה.

וכה נאמר על אברהם, בשיעור החומש של יום מלאת שנה לפטירת ר' אברהם דידן: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה'".

י"א בחשוון תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
3
1. העפילה=האפילה
טעות מרוב דרמטיזציית כתיבה
י"ב בחשוון תשס"ו
2. רק נחת
יה"ר שיראה מכל ילדיו רק נחת
י"ג בחשוון תשס"ו
3. זר לא יבין
מי שלא ראה את הרב לסקר עם ילדיו בבוקר, ובמיוחד בערב שבת הולכים ב"תהלוכה" לא יבין מהו חינוך חסידי אמיתי
יהי זכרו ברוך
י"ג בחשוון תשס"ו