ב"ה מוצאי ש"ק, י"ח מנחם-אב תשפ" | 08.08.20
הרב חיטריק
הרב חיטריק צילום: י' בלינקו
"מהדרין מן המהדרין" חסידי

"ככל שרמת ההתקשרות גוברת, מתעצמת ההקפדה על ה'קנייטשים' הקטנים - ככל שיהיו". הרב יוסף יצחק חיטריק במאמר ל'שטורעם' (עלה במחשבה)
הרב יוסף יצחק חיטריק

"היום ישנם כאלו שמונחים בחיצוניות שבחיצוניות", טען אלי הערב התמים ש.ד.פ. שיחי", שעלה ברכבי בטרמפ למרכז הארץ.

"למה אתה חושב כך?", שאלתי.

"תראה", טען התמים, "אם היו מונחים בפנימיות, לא היו מחקים את הנהגות הרבי, עד כדי פרטיים לכאורה שוליים לגמרי".

"תן דוגמא, למה אתה מתכוין".

"ישנם בחורים בישיבתנו שבמוסף ראש חודש, לאחר שחלצו את התפילין, מתפללים עם החליפה עדיין לבושה על חצי גוף, למרות שאין שום סיבה לדבר – ורק מפני שכך נהג הרבי".

"נו.. הרי אתה בעצמך מודה כי כך נהג הרבי, שלאחר שעלה לחדרו הק" וחלץ את תפיליו, חזר לבית המדרש לתפלת מוסף עם הסירטוק עדיין לבוש למחצה וכו".

"נכון", טוען התמים, "אבל הרבי, לא רצה לעכב את הציבור מפני טירחא דציבורא, ולכן מיהר לחזור לבית הכנסת. לבחורים יש זמן ללבוש את החליפה כהוגן, ועושים זאת רק לשם חיקוי. זהו חיצוניות שבחיצוניות".

"אכן זהו חיצוניות שבחיצוניות", טענתי לתמים, כשזמני לפני ועוד דרך ארוכה עד למרכז הארץ, "אך בוא נראה מניין זה נובע. מה מניע חסיד לחפש כל פירור של מידע אודות הנהגתו של הרבי"

"אין ספק", המשכתי, "כי זה בא מרצון פנימי להידמות ולהתקשר בכל פרט וכל נימי נפשנו לרבי.

"האמת היא, שההקפדה ושימת הדגש על הפרטיים שלכאורה נראים שולים, הולכת ומתעצמת מדור לדור ומשנה לשנה.

"האם אתה חושב כי לחסידי אדמו"ר הזקן היה ספר המנהגים – חב"ד. בודאי שלא.

זכורני את התקופה לפני כ-40 שנה כאשר הופיע לראשונה ספר המנהגים. לפני כן היו פזורים מנהגי חב"ד בהוספות של חוברות המאמרים של הרב ריי"ץ.

רוב חסידי חב"ד אף לא הכירו את כל המנהגים. האם שמעת פעם על חסידי אדמו"ר המהר"ש שהקפידו על הנהגה מסוימת של הרבי המהר"ש. אינני מאמין שידעו את הנהגות של הרבי מהר"ש.

לפני חמישים שנה אדם שהיה נכנס לבית כנסת חב"ד בירושלים היה רואה מנהג מסוים, ואם הוא היה נכנס לבית כנסת חב"ד במקום אחר, הוא היה רואה נוסח שונה ומנהג שונה, וכן הלאה.

"לדעתי", סיכמתי, "הכרת כל פרטי פרטים של הנהגת הרבי, והחיפוש המתמיד לדעת פרטים נוספים, וחיקוי של אותם הנהגות, באות מרצון עז ואהבה פנימית שלנו לרבי.

"הסיבה לכך איננה ירידת הדורות ח"ו, אלא דווקא איכות ורמת ההתקשרות של דורנו לאילנא דחייא.

"בשיחות קדושות על חנוכה, מדגיש הרבי את עניין המסירות נפש שהיה קיים בזמן החשמונאים. אותה מסירות נפש לא הייתה על המצות עצמן, אלא על הדקדוקים של המצווה. כידוע ההדגשה המפורסמת של הרבי על כך שהכוהנים לא הסתפקו בהדלקת החנוכייה בשמן טמא – למרות ש"טומאה דחויה היא בציבור", והיו יכולים מעיקר הדין להדליק בשמן טמא. למרות זאת, הכוהנים החמירו על עצמם והקפידו לקיים את המצוות עם כל הקנייטש"ים, למהדרין מן המהדרין.

"ככל שאנו מתקרבים לגאולה, ההתחברות לרבותינו נשיאינו הופכת להיות חזקה ועצומה יותר. אין ספק כי מדור לדור ומשנה לשנה רמת ההתקשרות הולכת ומתעצמת.

"ומתוך כך - מתגבר הצימאון להתחבר לכל פרטי הנהגתו של הרבי, גם לפרטים השוליים ביותר שאתה מכנה אותם (בצדק) חיצוניות שבחיצוניות.

"ככל שרמת ההתקשרות גוברת, מתעצמת ההקפדה על ה"קנייטשים" הקטנים - ככל שיהיו".

"מניין לך" , שאל התמים – הטרמפיסט, "כי זו דרך נכונה?".

"הרבי", הסברתי, "דיבר בשיחת חג הסוכות כי הסיבה שמחזיקים בלולב ללא אתרוג, בעת אמירת הלל, למרות שאין בכך לכאורה הסברה הלכתית, היא משום שכך נהג הרבי ריי"ץ.

"למרות, הוסיף הרבי, כי יכול להיות שנהג כך בגין בריאותו. אך, מאחר וכך נהג – אנו נוהגים בהתאם".

"אכן אנו חייבים לוודא, כי זה לא מתחיל מכך ולא מסתיים בכך, כדי שלא נשאר ברמת החיצוניות בלבד. כי בשם "חיצון" יכונה – כל מי שמסתפק רק בזאת.

"אך אין ספק כי הדור שלנו מקושר לרבי ברמ"ח איבריו. ברור מעל כל ספר כי אין דומה לו בהיסטוריה החב"דית והחסידית - ברמת ואיכות ההתקשרות.

"משום כך, חייבים לראות את השאיפה להדר, ובהידור רב, על כל פרטי מנהגי הרבי – כתוצאה מהתקשרות בלתי מוגלת ומאהבה רבה ויתירה של הדור – לרבי".

"זהו אכן המהדרין מן המהדרין החסידי".

ד' בטבת תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
16
1. בל תוסיף
הרב חיטריק הנכבד, בודאי ידועים לך דברי הרבי, שאי הקפדה ב"בל תוסיף" מביאה לאי הקפדה ב"בל תגרע".

דקדוקי עניות מסוג זה נותנים לאדם את התחושה שההחלטה כיצד לנהוג נתונה בידיו ותלויה בהרגשותיו, ומכאן הדרך פרוצה ח"ו.

ונא לא לשכוח שתכלית הכוונה אינה התקשרות.

ד' בטבת תשס"ז
2. הסיבה ל"מנהגו" של הרבי פשוטה
הרבי היה חגור בגארטל ועטוף בטלית. לבישת הסירטוק מחדש מצריך התרת הגארטל ופשיטת הטלית, ולכן לא עשה כך הרבי.

ואכן, אנ"ש הנשואים אף הם נוהגים כך מסיבה זו עצמה.

לעומת זאת, בחורים הנוהגים כך על-אף שהם כלל אינם חגורים בגארטל ואינם עטופים בטלית - דומים למי שחובש כובע הגדול למידתו, משום שזו מידת ראשו של הרבי...
ד' בטבת תשס"ז
3. לחקות כן אבל גם לחפש מקור
חסידים אכן נוהגים לחקות את הנהגת הרבי כיון שידעו שאם הרבי עשה כן יש לזה מקור, אבל אין שום עניין לחכות דברים שאין בהם עניין.

לדוגמא:

האם מישהו מחזיק בכיסו מטפחת לקינוח האף וכד' בדוגמת המטפחת של הרבי?

האם מחליפים נעליים בתדירות שהרבי החליף?

האם לובשים בגדים במידותיו של הרבי?

האם לובשים משקפיים עם המסגרת של משקפי הרבי?

האם מישהו נוהג להשתעל באותם תנועות שהרבי עשה זאת?

וכהנה רבות!

כל הסיבה לחקות את הרבי היא רק, כי הנהגותיו של הרבי זה שולחן ערוך וספר מנהגים וספר תניא חי ומהלך, אבל דברים שאינם קשורים להנהגות קודש אין שום עניין בזה.

ובזה צדק הבחור הטרמפיסט בנוגע לדוגמא שהביא!
ד' בטבת תשס"ז
4. בין "הנהגה" ל"תנועה"

כשהייתי צעיר, בתקופת לימודיי ב'ישיבה קטנה' בלוד, הסתובב בין הבחורים צילום דהוי של קובץ קטן, יקר המציאות, המפרט את הנהגותיו של הרבי בתפילות וכדומה (הקובץ נכתב (כמדומני) בשנת תשכ"ה, שנת האבלות על פטירת אמו הרבנית חנה ע"ה), כשבשולי הגיליון מצ

וינים מקורות להנהגות אלו [אם זיכרוני אינו מטעיני (אשמח שיעירו ויאירו את דברי) – את ההנהגות ליקט הרב מנחם (מני) שי' וולף ואת הציונים כתב הרב חנניה יוסף שי' איזנבך].

אז, באותה תקופה, הנסיעה לרבי, במיוחד של צעירי הצאן, לא הייתה כל כך פופולארית כבשנים שלאחר מכן, והקובץ הזה, היה עבורנו, הבחורים הצעירים, מעיין בלתי נדלה לידע ולמידה אודות הנהגתו של הרבי. לא היה מישהו מבין אותם הבחורים שזכו לעיין באותו קובץ, שלא סיגל לעצמו (על כל פנים, חלק) מאותן הנהגות.



ידוע ומפורסם שלא רק "אמירת צדיק", אלא אפילו "תנועת צדיק" עושה רושם. לא אחת שפנו אל הרבי בבקשת ברכה לחולה (ועד ל'חולה שיש בו סכנה') ראינו בעיני בשר איך שהרבי ב"תנועת ביטול" פעל את פעולתו לטובה ולברכה.

אך צריך לדעת ולהבדיל בין "הנהגת הצדיק" לבין "תנועת הצדיק".

'הנהגת הצדיק' – במיוחד הנהגה שנעשית כמה וכמה פעמים לעיני כל – ראויה לחיקוי. אך 'תנועת הצדיק', שאין איש יודע מהותה – "בהדי כבשא דרחמנא למה לך".

החזקת הלולב ללא אתרוג, בעת אמירת הלל – היא 'הנהגה', לבישת משקפים בעלות מסגרת בצורה מסויימת – היא 'תנועה'.



אך עדיין הדברים צריכים לימוד, ברור וליבון מה נכלל בגדר "הנהגה" ומה נכלל בגדר "תנועה" (אציין כמה דברים שעולים במחשבתי כרגע):


א. אודות 'ארבעת המינים' ('ספר המנהגים' עמוד 66): "המהדרים – מאגדים בעצמם את הלולב" (ראה שם הערה מספר 10) – אך 'מעשה רב' (בשנים האחרונות, על כל פנים) שהרבי נתן לאחר לאגוד עבורו את הלולב. איך על החסידים לנהוג בנושא הזה?

מעניין לעניין באותו עניין: האם מנהג הרבי לקחת מספר הדסים רב במיוחד, הוא מנהג שראוי לכל חסיד לחקות בזה את הרבי?


ב. במנהגים ל'חג הפורים', מובא ב'ספר המנהגים' (עמוד 74) מנהגים תחת הכותרת "מנהגי אדמו"ר" ושם בהערה מספר 8: "מובן שאין זה הוראה לרבים". אחד מהמנהגים הוא: "לבוש משי כמו בשבת ויו"ט" – האם עובדת הציון המפורש ש"אין זה הוראה לרבים", אמורה למנוע מאיתנו (החסידים) ללכת ב'חג הפורים' בלבוש משי כמו בשבת ויו"ט?


ג. כידוע ומפורסם הרבי ישב בעת קריאת התורה כשפניו פונים אל הקיר (המזרחי) – האם ראוי לחקות בהנהגה זו את הרבי?



ותן לחכם ויחכם עוד

ד' בטבת תשס"ז
5. תחליטו רבי (קנישים)או (מיזרחיסתים) סנדלי שטח
לכל השפיצים והמהדרים ממתי חסיד התקרב ל770 עם כאלו דברים אתה נכנס לישיבה שמה אתה מרגיש בישיבה תיכונית (אולי קצת מוגזם אבל ממש בושה)
ה' בטבת תשס"ז
6. מנדי
מגיב 4 כותב בקשר לאיזה חוברת מנהגים אולי אפשר לזכות הרבים?אולי מני וולף?
ה' בטבת תשס"ז
7. בעניינים אלו
בד"כ דברים אלו נובעים מרצון להתקשרות, ואכן רואים שרובא דרובא שמקפידים על כגון דא מתחזקים ביראת שמים וחסידישקייט.
וע"כ לשם שינוי צודק הרב חיטריק במאמרו זה.
ה' בטבת תשס"ז
8. לולב ואתרוג בהלל = עמידה בקריה"ת
האם מכך ש"רק מפני שכן נהג מהוריי"צ בסוף ימיו" להחזיק רק את הלולב בשעת אמירת ההלל, אפשר להורות גם כן על כך שצריך לישב בשעת קריה"ת, מצד זה שהרבי (בסוף שנותיו) ישב (בגלל תשישות כוחו וכו') שלא כפי שמובא בהלכה?!
ה' בטבת תשס"ז
9. מהדרים מהדרים אבל מתי קמים

לפני מספר שנים התארחתי בליל הסדר אצל חמי, יהודי חמים ופשוט ששיך במידת מה לדור הקודם.
הוא התבונן במעשים ובכוונות הקודש של גיסי שיח' שטרח להעמיד את הביצה "השלימה" על המפית, ללא קערה, וכו' כמנהג אדמו"ר...........
כל הכבוד אמר חמי רק יש לי בקשה קטנה אתה יכול לקום מחר לפני שתים עשרה בצהרים???

וזוהי הכוונה על חיצוניות,

ידידי הרב חיטריק שליט"א
הבחורים עסוקים בדברים שוליים ואפילו....... איני רוצה לומר אבל על תפלה במניין? זמן קרי"ש מי מדבר ע"ז בכלל

ה' בטבת תשס"ז
10. התשובה
ה' בטבת תשס"ז
11. יש בזה עניין
צודקת (ליכאורה)טענתם של האומרים שדברים שהם ע"פ שו"ע ומנהגים שיש להם בסיס אותם צריך ל'חקות' אבל אלא שלא אז אין בזה עניין אבל מציטוט השיחה שהביא הר' חיטריק בקשר לאתרוג מובנת גישתו של הרבי בקשר ל'חקויים' כי הרבי בעצמו נקט כך באחיזת האתרוג ואפילו שהוא בעצמו נימק שזה סיבה חיצונית מאוד (חולי מסויים) וליכאורה לא היה צריך לנהוג כך כי ליכאורא אין בזה שום מקור חסידי והלכתי או אפילו קנייטש חסידי אבל הרבי אמר פעם אחרת בנוסף שכל ההגה הכי קטנה של רבי מאמחר ורבי הוא רבי אז כל הנהגה שלו זה מכוון ולכן יש מהן שהיה מן הראוי שיעשו גם אנ"ש כך וע"ע שהרבי בעצמו נקט כך בנוגע לאתרוג ואם אני לא טועה גם בנוגע לאחיזת הס"ת עוד משהו כזה שרואים זה כתב ידו של הרבי שדומה לכתי"ק של הרבי הקודם והרבי הסביר שיש בזה מן התקשרות מסויימת לעשות מה שעושה רבך.
בל נשכח שעל כל חסיד להתדבק יותר בדברים הפנמיים שדורש הרבי (אהבת ישראל לימוד התורה ועשיית המבצעים) מאשר בדברים החיצוניים(ליכאורה) לא שזה בסתירה! בנוגע למשקפיים, שיעול ובגדים, א"א לחקות את הרבי כי הרבי נהג כך טכנית זה היה מידתו ומשקפיו. הדסים באמת יש הנוהגים לקחת הרבה. וצודק הר' חיטריק במאמרו מאחר שאפילו שראוי יותר להתחזק בענינים הפנמיים יותר שיעשה וודאי נח"ר לרבי אבל כשמחקיםם את הרבי סו"ס זה יביא גם את הדברים הפנמיים יותר.
ה' בטבת תשס"ז
12. לפני כשנה
התפרסמה בכפר בחב"ד כתבתו של הרב חיטריק במדור "זו רק דעתי" בקשר לכל מיני מנהגים חדשים שנוספים מדור לדור ושם למיטב זכרוני נכתבו דברים שסותרים או על כל פנים אינם עולים בקנה אחד עם המאמר המתפרסם פה כעת הרב חיטריק טוען על כל מיני דברים שאינו עושה אותם משום שאצל סבו שגם היה חב"דניק לא עשו זאת. ולכאורה, הוא הדבר בעניניינו: כל יום יקום מישהו וימציא מנהג אחד מטעמי התקשרות והדומה ואנו אנה פנינו מועדות?
עם זאת, לכאורה אין לשלול העניין לגמרי, רק להעמידו בפרופורצייות לענ"ד.
ה' בטבת תשס"ז
13. כוונת ה"חיצוניות" להוביל ל"פנימיות"
מספרים, אשר פעם הגיעו לאזני אדה"ז תלונות (אולי של "מתנגדים"), על כך שהחסידים אינם "באמת" כפי שהם מתנהגים, (אריכות בתפילה, התבוננות וכו') אלא עושים זאת ב"חיצוניות" בלבד, "צבועים"!
ענה על כך אדה"ז 3 תשובות(כמובן שאיני מדייק בלשונו הקדוש):
א. אם הם "צבועים" בצבע מסויים ז"א שהם אוהבים את הצבע הזה דווקא,
ב. כש"נצבעים" שוב ושוב, סו"ס "נדבק" משהו,
ג. ידוע לשון הגמ': "כל העושה עצמו כו' אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כו'".

ברור מכל זאת, שגם ב"חיצוניות" קדושה ישנה מעלה וא"א לדחותה על הסף בזלזול ח"ו,
אך זאת באמת במצב, שאין "תנאי מוקדם" לא להשקיע ולא להתקדם בשום אופן לכיוון הפנימיות.

עוד זאת: באותה שיחה ידועה בחג הסוכות תשמ"ח, הזכיר הרבי את ההבדל בין הדברים שנעשו ע"י רבותינו נשיאנו ברבים, שאז זו גם "הוראה לרבים", לבין הדברים שנעשו שלא ברבים, שאז אין זו "הוראה לרבים".

וגם זו נקודה למחשבה, האם לדוגמא להניח תפילין של יד בישיבה, זו אכן "הוראה לרבים" מכיוון שכך נהג הרבי שלא ברבים, או להניח בעמידה כפי מנהג חב"ד המקובל.

ד"א הרבי בעצמו היה "שפיץ" מאד גדול בענייני חיקוי הרבי הקודם. אך כמובן מדובר ב"הנהגות" ו"תנועות" קדושות ולא בענייני "חולין" לפי"ע (אם מותר לכנות זאת כך) של גופו הקדוש כגון שיעול או מידת בגדים(?!) כמובן וגם פשוט.
ו' בטבת תשס"ז
14. ל-8
הרי, הנהגה זו (וכן השיחה) של כ"ק רבינו היתה רק בשנת תשמ"ח - דהוי שנת הקהל.
(וע"ד הנהגתו של רבינו בברכה"ת - כל השנה בלי הטלית ע"ג ה"עץ-חיים", ובשמח"ת - עליית הריי"צ - עם הטלית גם, כהנהגת הריי"צ).

ויש שאמרו בדבר, דהינו רק הוראה וכו' לשנת הקהל.
ו' בטבת תשס"ז
15. תסביר את עצמך?
14
ז' בטבת תשס"ז
16. ל-15
אכן, כתבתי אז לא כ"כ בישירות לענין בו כ' מס' 8, ולכן לא הובן תגובתי.
אלא, רק הבאתי העובדה, בקשר ל-8, כ"מענין לענין באותו ענין":

שבתשמ"ח (בהיותו שנת הקהל), אכן החזיק רבינו ג"כ באתרוג כל זמן ההלל.
וגם הוא מועד שיחה הנז' (על אי-אחיזת האתרוג ע"י כ"ק מוהריי"צ במשך ההלל).

ומאז, היתה מובן לכו"כ שבהיותו "משנה אחרונה" על שנת הקהל - שננהוג ג"כ ככה בשנות הקהל.

אגב, כל השנים שלפנ"ז (ושנות 'הקהל' ביניהם!) וכן שלאחר תשמ"ח - הנהגת רבינו היתה שלא כהנ"ל.

אקוה שיובן כעת, ויה"ר ש"חדש ימינו כקדם" - וכהרף עין!
ז' בטבת תשס"ז