את המשפט האלמותי שאני עומד לצטט בפתח הדברים, שמעתי השבת באקראי כציטוט של שיח בין חסידים שנאמר באחת ההזדמנויות בשנים האחרונות, מאז ירד על העולם חושך כפול ומכופל שבצלו אנו חיים.
אינני יודע אם הציטוט הזה אכן נאמר מפי אותם חסידים או שהוא בקע ממוחו הקודח והיצירתי של אותו מספר, אבל המשפט הוא עסיסי וראוי לחזור עליו, כדי לתת עליו את הדעת מעבר למליצה שיש בו.
היה זה – סיפר השבת אותו מתוועד, שאמינותו אינה בהכרח מושלמת, אולם כך סיפר – בעת כינוס מסוים שנערך לאחר ג' תמוז. אחד החסידים המשתתפים אמר לחברו החסיד: "שמע טוב, דם ישפך פה, אבל אהבת ישראל תהיה!".
*
החיוך שמופיע בפני כל שומע או קורא של אותו ציטוט אבסטרקטי, הוליך אותי למחשבות על מה שעתיד לקרות ביממה הקרובה.
אני יודע שהמחשבה הזאת, ובייחוד הביטוי הפומבי שאני עומד להעניק לה, אינם אופייניים בדיוק לדעות ולתחושות שאני נוהג להשמיע חדשות לבקרים, גם באמצעות 'שטורעם'. אולם אלו הם הרהורי לבי עתה ודומני שיש להם מקום.
הבוקר ייפתח הכינוס הארצי של נשי ובנות חב"ד בארץ הקודש. יש משהו שבולט מאוד בכינוס הזה, ומדי שנה בשנה אין מי שלא שם לבו לכך, גם אם בתת-ההכרה.
אמר לי פעם מישהו בדרך הצחות: רוצה אתה לראות ביטוי מוחשי ל"יתיר מבחיוהי", הלכה למעשה, מאז ג' תמוז? הא לך. עד ג' תמוז בכל יומא דפגרא, הייתה התוועדות אחת בכל אחד מריכוזי אנ"ש. מאז ג' תמוז, רואים בחוש את קיומו של הייעוד "ומלאה הארץ דעה". כל יומא דפגרא, כבר אין התוועדות אחת. התוועדות ב-770, התוועדות ב'בית רבקה'. התוועדות ב'770' בכפר חב"ד, התוועדות בבת-ים. וכהנה רבות.
ההופעה הדואלית הזאת של שניים אוחזין בטלית ההתקשרות וזועקים כולה שלי בכל עת מצוא של כינוס, עצרת או התוועדות – פסחה על נשי חב"ד. לנשי חב"ד יש כינוס אחד. מגיעות אליו נשי מכל הארץ. מאות אוטובוסים נוהרים אל הכינוס הזה. מהצפון ומהדרום, מהמרכז ומהשפלה.
האוטובוסים הללו פולטים אלפי נשים. חלקן אמהות למשפחות חב"דיות על טהרת הקודש, חלקן אמהות למשפחות 'משיחיסטיות' מפורסמות. כולן משתתפות בכינוס הזה. כולן מצפות לקיומו. רוכשות כרטיסים מבעוד מועד, נערכות לקראתו, מכינות את הבית אליו ושבות מהכינוס גדושות חוויות, תכנים, מסרים והחלטות טובות שמאירים את הבית בחום חסידי.
(הייתה אמנם שנה אחת שבה נשמע, מכיוון מאוד מסוים וצפוי, אקורד צורם בעיצומו של מופע האחדות הנפלא הזה, אולם הייתה זו חריקה יוצאת מן הכלל שאין בה ללמד על הכלל והיא נעלמה כלא הייתה).
*
אין בדברים הללו משום קריאה לפעולה גורפת. יש כאן הטלת זרקור לעבר פעילות שהכול מודים שהיא מבורכת.
יתכן שזו ברכה נפלאה השורה על הגוף הקדוש של ארגון נשי ובנות חב"ד. יכול להיות שזה גם נעוץ בעובדה שהנהלת הארגון מהווה מדגם מייצג לזרמים השונים, הרשמיים והתת-קרקעיים. עובדה היא ואין להקל בה ראש.
בהצלחה לכן, נשי ובנות חב"ד, בכינוס שלכן היום. עם מעט צניעות מתבקשת, מותר לנו לומר לכן היום הזה: יש לנו מה ללמוד מכן.
ב"ה יום שלישי, כ"ג שבט תשפ" | 18.02.20 
במקום לחפש את המשותף והמאחד, הכותב, ועמו כותבים נוספים, מוסיפים שמן למדורת המחלוקת.
ובזה התברכו נשי חב"ד - אין ביניהן פובלציסטיות שירחיבו את הפער ויעמיקו את המחלוקת.
זה מזכיר לי את הסיפור בין שני אנשים שהתווכחו ביניהם, אמר אחד לשני - למה לנו להתווכח בוא נחיה באחדות ושיהיה כמו שאני אומר.
בהזמנות לכנס כתוב "יחי" בכנס עצמו יש שלט ענק עם "יחי" ומכריזים גם יחי בכנס.
איזו אחדות זו? זה פשוט השתלטות משיחית, וניצול הרוב הדומם שלא מעוניין בכל זה.
בהטלת האחריות לאחדות על אלו שלא גורסים את ה"משיחיות" מרשים לעצמם המשיחיסטים לעשות כל מה שעולה ברצונם.
והפשרה הגדולה של המשיחיסטים בכנס הזה הוא: שבמקום לצעוק כל רבע שעה "יחי" הם מוותרות על כמה פעמים, זה ו י ת ו ר ע נ ק למען האחדות!!!
"תג המחיר" שמשלם הארגון בכדי ליצור את האחדות המרשימה - גבוה מאוד.
בטוחני, שאם ארגון צא"ח היה משלם אף הוא מחיר גבוה כמו שמשלמים בהנהלת נשי חב"ד - אזי גם אצל הגברים היתה אחדות מושלמת וכינוס אחד וענק בכל יומא דפגרא.
ומהו "תג המחיר"?!
"תג המחיר" שמשלמים בארגון נשי חב"ד - הינו הכרזת "יחי" שמתנוססת לכל רוחב ההזמנה המרשימה של הכנס.
זהו "תג מחיר" יקר, אך מצדיק את התוצאה.
איני רוצה להביע את דעתי, האם זהו "תג מחיר" רצוי, והאם מותר או לא להצמיד את הכרזת "יחי" למודעות והזמנות הכנס - אני רק בטוח בדבר אחד: אילו צא"ח היו מוכנים אף הם לשלם מחיר זה ולהצמיד למודעות הכינוסים את ההכרזה הנ"ל - בוודאי שמפגני הענק שהיינו רואים אצל הגברים - לא היו מביישים כלל וכלל.
כל הנ"ל הוא הערה צדדית, מבלי להתייחס לסיבות אחרות שמניעות אלפי נשים מכל רחבי הארץ להגיע לכנס ולשלם סכום הגון בעבור זה. כמו: השקעה בתכני הכנס, תוכנית מפוארת, מופעים מרשימים וכן הלאה.
בבקשת סליחה ומחילה מהירושלמי שליט"א, שהחליט להפגין היפך אהב"י ולמרות הכתוב בתגובה מספר 2 הננו עדים לכתבה שנכתב על ידי הכותב המכובד, שמפגין אחדות, ולא בסגנון "שיהיה כדעתי..." הננו רואים שזה לא מספק את המגיב הירושלמי!!!
אנא תסביר לי: יש 2 צדדים (שאין דיעותיהם שוות, לגיטימי) כל אחד מחזיק בדעתו הוא כמובן, אבל עדיין מותר לכבד אחד את השני. מי שאומר "יחי" שיגיד! מי שלא אומר "יחי" שלא יגיד!
האם יש אפשרות אחרת לאחדות, האם האפשרות ההפוכה קרי: שמי שאומר "יחי" יכריח שגם מי שלא אומר "יחי" שיגיד "יחי" או מי שלא אומר "יחי" האם עליו להכריח את מי שאומר "יחי" שיפסיק מלהגיד, מזה לא יצא כלום, אלא כפי שהרבי כותב בכתי"ק שכתב ימים ספורים לפני האירוע הבריאותי (צוטט על ידי מ. ברוד בחוברת "הילולא דרבי") "ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו"
רק כשכל אחד יכבד את השני ויתן לו להגיד מה שהוא רוצה לפי הרגישיו, כל זמן שזה בפנים בודאי אין ממה להתרגש, ואפילו כלפי חוץ, הלואי שהיינו נזהרים בהלכות מפורשות בשו"ע כמו דיבור באמצע תפילה וקריאת התורה, שלא פעם נכנסים אנשים שלא מחב"ד לבתי הכנסת שלנו ולא נשאר להם אלא להתפלאות מזה ש"מנהג" חב"ד היא נגד השו"ע... וכפי שהרבי אכן כותב בכת"י הנ"ל שפירסום זיהותו של משיח אין זה מצוות עשה, אם הרבי מדייק במה שכותב, הרי לא כתב שזה אסור, אבל על אהב"י כתב שזה מדאורייתא וההיפך הוא אסור!
אהבתי
איך אפשר להתיר את זה למען המטרה הנעלית של כינוס אחד?!
מי שמוח ישר לו בקודקו, מבין, שכדי לעשות פעולות כגון אלו, צריך אישור ברור מהרבי,
ברור ופשוט שאין כל דימיון בין המצב שלפני תשנ"ד למצב שלאחריו , ובין עידוד ניגון זה , אז להיום.
כשאתה מנסה לברר עד כמה הנושא "יחי" מרחיק יהודים מחסידות, ניתן לראות שעונים לך לפי מה שאתה חושב! באם הנשאל יודע שאתה נגד, הוא ידבר נגד, ובאם השואל רואה שאתה בעד (למרות שהוא לא מבין בנושא רבי ומשיח כלל וכלל) הוא ינסה להראות הסכמה כללית לדבריך.
בסיכום על שלושת הדברים המפורסמים והידועים אין כמעט מי שיעורר ודוקא על הדבר הרביעי מתלבשים עד כדי "הפכו" של אהב"י
- אז איפה האישור לעשות כזה דבר במצב של אחרי ג' תמוז??!
כל ההתפלספויות לא יעזרו...