ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
הרבי עם חותנו
הרבי עם חותנו
רבות מופתי בארץ מצרים

המופתים - פגיעה בכבוד החסידות, או דבר מזכך ומרומם כמופת ושידוד הטבע. מאמר מיוחד מאת בנימין ליפקין (עלה במחשבה)
המעבר מפרשת בא המסיימת את עשרת המכות, לפרשת בשלח שבמרכזה קריעת ים סוף, כמו גם ההתענגות על פרקי סדרתו המאלפת והחשובה מאין כמותה של הרב מונדשיין – מעלים על סדר היום את נושא היחס החב"די הנכון לסיפורים בכלל ולמופתים בפרט.

ביום כ"ד בטבת תרצ"ב, בהיותו בריגא, כתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע מכתב ארוך ומקיף אל כ"ק אדמו"ר זי"ע נשיא דורנו, ששהה אז בברלין, על הבדלי הגישות בין תורת חב"ד לבין חסידות ואהלין, פולין וגליציה, וקרבתם אל דרך הבעש"ט (המכתב המלא הופיע לראשונה ב'התמים' ח"ב עמ' נו 150, וכן באג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב עמ' שסא).

האיגרת עצמה, ארוכה ורחבה, וראוי לקוראה וללומדה מהחל ועד גמירא, אך הנה כמה פנינים המבטאים את תורף הגישה בנושא זה:

• "האברכים והצעירים תאבים גם לשמוע איזה סיפור ומופת, אבל החסידים הישנים גוערים בהם, כי בעיני גדולי חסידי חב"ד, המופתים, הם כעין פגיעה בכבוד החסידות, קטנות ושפלות, ואין משים לב לזה".

• "ככה הביטו החסידים הישנים על עניין המופתים, וגם אפילו המעשיות העיקריים המפורסמים, הנה חסידי חב"ד מספרים אותם בלחישה".

• "ואשר על כן, הנה במקום אשר חסידי ואהלין פולין וגאליצען, כותבים סיפורים ומאורעות, ומנחילים לנו ספרים שלמים מלאים נפלאות, הנה חסידי חב"ד מנחילים לנו ספרים שלמים בתורת החסידות. הנחות מדברי רבותינו, ביאורים ארוכים והסברים שכלים עמוקים".

• "לא אכחד כי לעתים קרובות אצטער על אשר חסידי חב"ד בכל דור, לא העלו בספר, גם מענייני המעשיות והמאורעות שהיו בהם אלפי מופתים יוצאים מדרכי הטבע, אבל עם זה הנני מחבב יותר ספריהם וכתביהם בביאורי העניינים אשר שמעו איש איש בעתו ובזמנו, מאלו ספרו לנו הנפלאות".

• "אמת הדבר כי תאבים וצמאים אנחנו לידע, ויקר לנו במאוד, אף דבר היותר קטן באורחות חיי כ"ק אבותינו ורבותינו הק', כי יודעים אנחנו אשר תנועה גם קלה היא יסוד בהדרכה והנהגה, אבל עם זה עלינו לדעת מה העיקר ומה הטפל".

• "אמונתנו בעבדי ה' הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים, אינה דורשת שום סועד באות ומופת, לא שנעים היה לנו לידע גם זה, להיות גם זה מביא תועלת נכבדה בהעיקר, שהיא לימוד החסידות בעיון, וההתעסקות בעבודה שבלב, על מנת להיות גם בחיי עולם על-פי הוראת דרכי החסידות".

• גם המשפט השגור בפי כל ינוקא על המופתים שהתגלגו מתחת לשולחן, מקבל באיגרת זאת את מקורו, כפי שנאמר על אדמו"ר האמצעי, על-ידי בתו, הרבנית, וזה נוסחו המדויק (בתרגום מאידיש): אצל אבא, מופתים התגלגלו (באיגרת זאת לא מופיעות המילים 'מתחת לשולחן') ואיש לא אבה להרימם (בשינוי קל ממטבע הלשון הנפוץ 'לאיש לא היה פנאי להרימם').

*

קרוב לשבעה עשורים נשתמרה דרך קדושה זאת כדרכה הייחודית והבלעדית של חסידות חב"ד עד היום הזה.

לא זו אף זו: בשיחת-קודשו של הרבי בש"פ ויצא ט' כסלו תשכ"ה (המופיעה ב'הוספות' ללקו"ש ח"ה עמ' 371 ואילך), במסגרת דיון ביחס שבין אלישע לאליהו, נאמר (בתרגום חופשי מאידיש): "ואף על פי שמופתים אינם אלא עניין חיצוני, כידוע, האופן שבו חסידות מביטה על עניין המופתים" – תוך כדי הפנייה, במראי מקומות, לאותם דברים אמורים בכתב-יד-קודשו של אדמו"ר הריי"צ על "גדולי חסידי חב"ד" שבעיניהם "המופתים הם כעין פגיעה בכבוד החסידות".

ואולם הופעת אורן הגדול של רשימות הקודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע שהבליח בחשכת שקיעת החמה בצהרים, לאחר הסתלקות אבינו רוענו – גילתה אור חדש: איגרת תשובה של הרבי אל הרבי הריי"צ, בתגובה למכתב האמור.

ביום ב' שבט תרצ"ב (המכתב המלא מופיע ב'רשימות' חוברת קלח, כרך ד' עמוד 254), כותב הרבי לרבי הקודם - לאחר הקדמה: "מכתב כבוד קדשתו, רישומי דברים, מכ"ד לחודש העבר הגיעני, ומעומק הלב אודה על מתנה הזו ...":

"אתאפק לא אוכל מלשאול תוספת ביאור, על מה שהוקשה לי זה מכבר, בשמעי אומרים וחוזרים ואומרים, 'בא חב"ד האלט מען ניט פון מופתים' (בחב"ד אין 'מחזיקים' ממופתים) וכו' וכו'. וכעין זה מצאתי גם כן במכתב כ"ק הנ"ל. ומונעים את עצמם מלדבר בזה וגם משתיקים את המדברים וכו'.

"התינח בחסידים הראשונים, בוודאי לא נצרכו בכגון דא, כי לבם ומוחם זכים כו'. אבל בימינו עתה אשר מפני צוק העתים וכו', נתטמטמו הלבבות ומושקעים בעניינים גשמיים, בגשמיות כל עניין, עד שאין נרגש א איידעלקייט אוו דערהויבנקייט שבנפש ... משא"כ מופת וסיפור נפלאות הצדיקים שפועל רוממות בנפש יציאה ורצון לנער את עצמו במקצת מהגשמיות וכו'. וזה פועל הזזה גם בנפש השפלה, או הנמצאת במצב שפל".

לא ידוע אם קיבל הרבי תשובה למכתב זה. בתכריך כתב-יד קודש של הרשימות, מופיעה בצירוף למכתב זה, בגיליון בפני עצמו, הרחבת הדברים אשר לא ניתן להעתיקה במסגרת זאת, אך הנה כמה פנינים ממנה:

• "אין דבר שמזכך גשמיות הטבע בפני האדם, ויעורר רוממות בנפש כמופת ושידוד הטבע".

• "ולכן, עתה, מופת הנראה לעיני בשר גשמים מעלה את האדם מבירא עמיקתא לאיגרא רמא. כי לפתע פתאום יראה אור בחושך שבו נמצא עד עתה. כי ירגיש אשר אין הגשמיות עב וחשוך כל כך, כי הרוחני הוא המהוו ומקיימו בכל עת ובכל שעה וכו' וכו', וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, בורא הכל שהוא השולט ומושל גם בעולם הזה הגשמי והרוחני".

*

הציטוטים הללו, שאינם אלא כעין 'טעימות' הראויות למסגרת זאת, ודעת לנבון נקל כי ראוי לעיין וללמוד, הדק היטב, מגוף הדברים – טומנים בחובם תזכורת ושימת לב לתובנה שעשויה לעתים להיות מוטלת בצדי דרכים.

מחד גיסא, השטורעם החב"די השורשי והמהותי הוא בתורת החסידות על שפע אוצרותיה, אורותיה ומכמניה.

מאידך גיסא, אך מפני מה שהרבי ברשימתו מנמק כ"צוק העתים", מקום יש לסיפורי מופתים כדי לרומם בהם את הנפש ולהאיר בה את החשכה.

לכשתימצי לומר, יש בכך משום רובד חדש במשמעות האמר החסידי הנפוץ: רבות מופתי – בארץ מצרים. הפירוש הפשטני לאמרה זאת נועד להוליך את המרבים בעיסוק במופתים אל ארץ מצרים, רוצה לומר: לא לנו העיסוק בכגון אלו. ואנו נאמר: רבות מופתי, בארץ המיצרים והגבולים של דורותינו אלה בכלל, ובפרט בשנות ראינו רעה, בעת חושך כפול ומכופל.

ז' בשבט תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
5
1. יחס הרבי לסיפורי מופתים
כמה סיפורי מופתים סיפר הרבי על חותנו, במשך ארבעים שנות נשיאותו ואלפי שיחותיו?
כמדומני שהממוצע הוא אחת לחמש שנים.
וזה לא בהחלט מורה שדעתו של הרבי היתה שיש תועלת כלשהי בריבוי סיפורי המופתים.
ז' בשבט תשס"ו
2. יש תועלת
אך השאלה היא למי?
ז' בשבט תשס"ו
3. ממש במקום !!
יישר כוח לכותב הנכבד שהניח לפנינו את הדברים כשולחן הערוך.

אישית התלבטתי ולא יכלתי להגדיר ברורות את עמדת חסידות חב,ד לסיפורי המופתים, ההציטוטים שהובאו ביד האמן המלוטשת של הכותב הנכבד, ממש 'עושים סדר' בעניין.

כל הכבוד למערכת !!

המשיכו במאמרים מצוינים כאלו !


למערכת :
מן הראוי שהדברים המחכימים
המופיעים במאמרים כמו זה שלפנינו, יועלו לדפוס, כדי שיהיו נגישים לכל אחד והתועלת ברורה.
ז' בשבט תשס"ו
4. נשתנו העתים
שלילת המופתים מתאימה לבעלי עבודה פנימית, והעיסוק בהם מתאים לבעלי עבודה חיצונית. אם נהיה גם משוללים מעבודה פנימית וגם נבטל את החיצוניות, נישאר קרחים מכאן ומכאן.
ז' בשבט תשס"ו
5. מאמר מצוין
תודה רבה לר' בנימין שפרס את השיטות בצורה בהירה, כדרכו מתוך כשרון רב. יישר כח למערכת על היוזמה.
ח' בשבט תשס"ו