ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
מי מיוחס יותר?

מצד אחד, בזה חב"ד בהווייתה לייחסנות ובנש"קיות. מצד שני, הפליא הרבי במעלת הצאצאים. סתירה או סוד ההישרדות החב"דית? (עלה במחשבה)
מאז ומקדם ספוגה המהות החב"דית השורשית בעבודה עצמית הנדרשת מכל חד וחד לפום שיעורא דיליה. "דער רבי איז א שווערער בוס" (הרבי הוא 'בוס' קשה), התבטא פעם, כטוב לבו ב'משקה', החסיד הנודע ר' אברהם פאריז, בהתכוונו למסכת ההוראות והמטלות הרובצת על כתפי כל חסיד באשר הוא.

בחב"ד מעולם לא ניתנו הנחות לאיש. המושגים הרווחים בחסידות פולין המעניקים כבוד ויקר למי ששפר גורלו בחלקו להיות 'מיוחס' או 'בנש"ק' (בנם של קדושים) – היו זרים עד זרא בעולמה הפנימי של החסידות שחרטה על דגלה חכמה, בינה ודעת.

לא זו אף זו: כל המושג של ייחוס לא היה בבחינת תופס מקום. בחסידות פולין, אחד התארים הנלווים לאריות שבחבורה, המצויים בראש הפירמידה, הוא המילה 'אייניקל' (נכד). עצם היותם 'נכדים של' או 'נינים של', מקנה להם ולכל ישותם ארומת חשיבות. כותב השורות נתקל פעם בבעל חוש כתיבה נדיר שביקש להביאו לידי ביטוי פומבי, אך נרתע מלהופיע בשמו המלא, בנימוק: "אני 'אייניקל', לא מתאים שאכתוב בעיתון".

שמות התואר החב"דיים לבני העלייה שבחבורה היו בהתאם לאופיים האישי. 'עובד', 'משכיל' - אלה התארים שבהם יכונו חסידים בעלי דרגה. על יחידים ומיוחדים נאמר, בלחישה ממתקת סוד והשתאות, "אומרים שהוא היה 'בינוני' של התניא". הס מלהזכיר כל שיוך משפחתי-גנטי.

זוהי, ללא ספק, אחת הנגזרות של המוטו החסידי המוצא את ביטויו במשפט המחץ: "חב"ד מאנט פנימיות" (חב"ד תובעת פנימיות).

היטיב לקרוא, המשפיע החסידי ר' פרץ מוצ'קין: "ווארף אוועק דיין פוסטן ייחוס, א מענטש, א מענטש דארף מען זיין" (זרוק הצידה את הייחוס הריקני שלך, בן-אדם, בן-אדם צריך להיות).

*

מנגד, לכול גלויה וידועה מעלת החביבות הנפלאה שהקנה הרבי לצאצאי רבנו הזקן.

באורח נדיר לחלוטין הטיל הרבי לפני שנים על הגה"ח רבי שמואל אלעזר היילפרין לרשום עלי ספר את שמות כל ענפי וצאצאי האדמו"ר הזקן ולהוציאו לאור ברוב פאר והדר. ספר הצאצאים. בהוראת הרבי אף קם 'איגוד הצאצאים' המקיים, בארץ הקודש ובניו-יורק, כנסים מיוחדים בהם מתכנסים המה יחדיו.

למרות שהדברים אינם בחזית ובשורה הראשונה, מכל מקום קיימת קטיגוריה נהירה המציבה חיץ די ברור בין 'הצאצאים' לבין אלו שאינם. קשה שלא להתרשם מה'שמינית שבשמינית' המיוחסת, בצדק, לאלו ששפר גורלם בחלקם בהיותם צאצאי רבנו הגדול.

כיצד אפוא עולים הדברים בקנה אחד? איך ניתן למזג בין שלילה אוטומטית לכל דבר שייחוס נודף ממנו לטובת נהייה אחר 'עבודה פנימית' לבין העלאה על נס של צאצאים באשר הם?

*

דומה שבעיני הדיוט לפחות מתבקשת כאן משוואה לנושא משני, השגור בפי חסידים שנים רבות.

בכל עת, כשעמד על הפרק, העימות בין 'געבארנער' (נולד) לבין 'געווארנער' (נהיה) – כלומר, בין מי שנולד חסיד לבין מי שהיה לחסיד – נחלקו הגישות. הגאווה החסידית אימצה בחום כל מי שהוא בן לדורות של חסידים וממילא נולד חסיד. לעומתה, ניצבה הגישה שאימצה בחום את מי שעשה 'אתהפכא' בנפשו, עשה מעשה יתרו, והיה לחסיד.

כואב אולי לומר זאת אך עובדה היא. דווקא מאורעות ומוראות השנים האחרונות שיחקו לטובתם של הראשונים. בעוד הרוב המכריע של הנמנים עם עדת חסידי חב"ד הקדושה והאותנטית, נותר נאמן לדבריו הקדושים והטהורים של רבנו זי"ע, ללא חסר וללא יתיר – הרוחות המטלטלות את יריעות אוהל המחנה כולו, מנשבות בסערה ממחוזות בהן הרוב השליט מורכב מאלו אשר זה מקרוב באו.

הגילוי הזה עשוי לחדד את פשר החשיבות הנודעת לצאצאי אדמו"ר הזקן. מעבר לעובדה שהזכות הנפלאה שנפלה בחלקם, כמוה כחובה קדושה המוטלת עליהם ללכת באורחותיו – זוהי הכרזה אשר יש בה משום נתינת כוח.

התפוח, אומר העולם, אינו נופל רחוק מן העץ. אין באמירה הזאת שום ערובה. אדרבה. ראו ראינו כי גם קרוב ביותר עלול למעוד, ופירות הידרדרותו יהדהדו למרחוק. זו בדיוק הסיבה שהגדולה והיקר ניתנים לאלו שבמעשיהם ובעבודתם ראויים לכך. בד בבד, ניתנת בכורה מסוימת לצאצאים. הציפיות מהן גבוהות עד מאוד אך המסר שלהם, בעצם היותם, חשוב וחיוני.

דווקא בימים שבהם החושך יכסה ארץ, יש צורך ברור להפנים את ההמשכיות. יש לידע ולהודיע כי יד אחת מוליכה מהדור הראשון, מרבנו הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך, אל דורנו, דור השביעי. ומכאן חשיבותם הנודעת של הצאצאים.

כ"ד בטבת תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
10
1. אין לדבריך כל הוכחה או ביטוי מעשי מוחשי
כבר שנים אני תמה ועומד נפעם מול תופעה שלדעתי אין לה אח ורע:
לא נעים לומר זאת בקול, אולם עובדה היא. מבין צאצאי רבינו הגדול, אדמו"ר הזקן, על כל הענפים והסיגים של אילן חיים זה - לא נותר בעולמנו אף לא בעל שיעור קומה אחד, מנהיג או מדריך ראוי לשמו.
איככה זה? איהו האילן? איה פירותיו?

נכון: ספר הצאצאים יוכיח שזרעו בחיים, יהודים טובים יש בין הצאצאים. אבל בינינו, דוגרי, זה לא יותר מאשר בכל ענף ומשפחה אחרת. גם אחוז הנושרים והמתדרדרים.

איפה יש ביטוי למה שאתה כותב בסוף מאמרך?
כ"ד בטבת תשס"ו
2. ר' פרץ מוצקין
האמנם לכותב הנכבד יש מידע חדיש אודות ר' פרץ...המשורר החסידי באחד משיריו הנודעים???
כ"ד בטבת תשס"ו
3. מענה מפורסם
לכאו' יש מקום לציין למענת כ"ק אדמו"ר מה"מ לא' שכתב שהוא "געווארענער" והוא הרגיש חלישות בגלל זה (הל' אינו מדויק אבל זה התוכן) "הרי כל חסידי אדה"ז היו כאלו וידוע מעלתם".
כ"ה בטבת תשס"ו
4. אי של שפיות
ר' בנימין, יישר כח גדול על המאמר הנפלא.
הגיע הזמן לבירור עניינים, מבלי לזרוק סיסמאות לאויר בלא להבין מה שמדברים.
אכן אי של שפיות בתוך גוש של רשעות מחד וטפשות מאידך.
כ"ו בטבת תשס"ו
5. מעניין
רואים במוחש שהצאצאים של ר משה לא היו בחב"ד וכולם יודעים מה היה להם
כנראה זה קשור לחינוך.
כ"ו בטבת תשס"ו
6. עיוות ההיסטוריה - למגיב 5
מה אתה יודע על צאצאי ר' משה? תבדוק בספר הצאצאים, ותראה שכל בניו עלו בחייו לאה"ק, ומשפחות רבות מאנ"ש נמנות עם צאצאיו.
כ"ו בטבת תשס"ו
7. עוד
צאצאיו של ר' משה נמנים על משפחות דייטש וסגל המפוארות

אגב ישנו וידאו מחלוקת דולרים, בו נראה הרב איסר קלונסקי, רבה של גבעת מרדכי והוא מספר לרבי כי "הוא רב שכונה וצאצא של אדה"ז" - ענה לו הרבי: עובדת היותך צאצא חשובה בעיני מהיותך רב בישראל!...
כ"ז בטבת תשס"ו
8. דעם רבי'נס קינדער
הלא ניתן לומר אשר דוקא ה"געווארענע" הם ילדים של הרבי -- דעם רבינס קינדער.
כ"ז בטבת תשס"ו
9. תגובה ל-1
כתבת:
"לא נעים לומר זאת בקול, אולם עובדה היא. מבין צאצאי רבינו הגדול, אדמו"ר הזקן, על כל הענפים והסיגים של אילן חיים זה - לא נותר בעולמנו אף לא בעל שיעור קומה אחד, מנהיג או מדריך ראוי לשמו"
ומה עם הרב שלום דב בער וולפא? הוא לא מספיק בעל שיעור קומה בשבילך?
כ"ט בטבת תשס"ו
10. ואיפא ?
כן,ואיפא הספרדים?
במיוחסים לא רק אתם. כי כמו שנכתב. ענווים בצנעה.מר ליפקין
דע לעשות צדק נכון. ולא אינטרס אישי בכל,,,,,
י"ב בשבט תשס"ו