ב"ה יום שני, כ"ט שבט תשפ" | 24.02.20
בנימין ליפקין
בנימין ליפקין
בין פרסומי ניסא ל"שא שטיל"

עם תום חנוכה, רגע לפני דידן נצח, בנימין ליפקין בפרק כואב ומאלף על "סייג לחכמה" שמעט חסר אצל חלקים מאיתנו (עלה במחשבה)
עם תום שמונת ימי החנוכה, לאחר שהעולם כולו הואר באור נרות החנוכייה ורגע לפני פרוץ שמחת 'דידן נצח' בטהרתה, מותר לעצור לרגע ולהרהר על רגעי או תחומי ביניים שבהם ראוי היה לאמץ את הסייג לחכמה ולאו דווקא את התפרצות הפומבי והזעקה.

נדרשתי לסוגיה לנוכח עדות שגונבה לאוזניי לאחרונה. לפי עדות זאת שנחשבת בעיניי לנאמנה, נמנע ברגע האחרון פרסום שיחה של הרבי בתוך חוברת מאוד מרכזית ומאוד משמעותית בחוג מסוים שלאחרונה התחוללה בחלקים גדולים בו התקרבות גדולה לחסידות ולרבי.

על אי פרסום השיחה החליטו ראשי אותו חוג כתוצאה מפרסום אחר, פומפוזי ורעשני, שמכיל לכאורה (לא עיינתי בו; לכן איני יכול לומר בוודאות) את תמצית שיטת הרבי בנושא שנחשב בקרב אותו חוג ל'פרה קדושה'.

מבלי להיכנס לפרטים, שכן כוונת הדברים אינה לתקוף אישיות אלא נושא ורעיון – דומה שהמאורע הזה יכול להילמד כפרק כואב ומאלף בדרך השלילה: איך לא מקרבים יהודי לחסידות. מדובר בציבור גדול שעובר בימים אלו טלטלה אדירה. לפי אבן הבוחן אותה לימדנו רבנו כי 'המעשה הוא העיקר', התמורה הזאת באה לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בשורה של מעשים שמתחילים להינקט בשטח. ואז, תוך כדי ההתהוות של הדברים, קם מישהו ומחליט שההתפתחות היא איטית מדי לטעמו. צריכים לומר את האמת ואת כל האמת בפרצוף. התוצאה לפנינו. נסיגה דרמטית לאחור.

*

אף כי לא זה הנושא שלשמו התכנסנו, כמאמר הקלישאה - מדהים להיווכח כי הקו האדום אותו קבע הרבי במשך כל השנים בכל הקשור לנושא משיח, היה החשש שפרסום לא אחראי ירחיק מחסידות. בלשונו הקדושה של הרבי, בכתב-יד-קודשו, קובע הרבי על פרסום מזיק כי הדבר "ירחיק אלפים מדא"ח".

בתשובה מאלפת, שהנוסח המדויק שלה אינו תחת ידי ברגע נתון זה, שואל הרבי את מי שניסה להתעקש שזאת האמת ויש לפרסמה, האם היה מעז לומר לגביר שתומך בו או במוסדותיו וידוע לו כי הוא מחלל שבת בפרהסיה כי על-פי דין תורה הוא חייב סקילה וכי הוא עצמו אמור להימנות עם סוקליו, כמאמר הכתוב, "ויד כל העם תהיה בו באחרונה".

*

הנה דוגמא נוספת, טריוויאלית יותר. בשנים שבהן היו יוצאים תלמידי ישיבות חב"ד, במסגרת ניידות חב"ד, לשבתות ביישובים שונים, היו מתקבלים תדריכים מדויקים כדת מה לעשות במשך השבת על מנת לנצלה באופן המקסימלי ביותר. איש לא צייד את הבחורים, שבאותה שבת תפקדו כשלוחים לכל דבר, בהוראה לפיה בהגיע סעודה שלישית בבית-הכנסת – עליהם לשאת דברים בפני הנוכחים אך להכריז מראש כי אין הם מצטרפים באופן ממשי לסעודה שכן מנהג חב"ד הוא שלא ליטול ידיים בסעודה שלישית ואף לבאר בטוב טעם את פשר המנהג ומקורו.

לפי אותו היגיון מפוקפק של לומר את האמת ואת כל האמת בפרצוף, איזו מין שיטה זאת לטייח או לעגל פינות? אדרבה. סעודה שלישית בעצם קיומה מקנה לך הזדמנות פז נוספת ללמד את שומעי לקחך עוד פן בתורת חב"ד ובמנהגיה. למה לחסוך מהם את המנהג שכל חב"דניק בקי בו?

*

ומי שמדמה בנפשו כי הגישה שאליה חותרים דברים אלו, תבוסתנית ונוקטת ב'שב ואל תעשה' – מוזמן בזאת להיפגש עם הנפשות הפועלות ולשמוע מפיהן, באופן בלתי אמצעי, כמה יהודים משתתפים בשיעורי חסידות ובהתוועדויות ומכמה יהודים נמנע, באבחת פרסום, עיון ולימוד בשיחת קודש של הרבי.

ומי שחושב כי הוא חכם יותר מחז"ל שקבעו, דווקא לעתים כאלו, כי סייג לחכמה שתיקה או מהחכם באדם שקבע כי "עת להחריש" - השתיקה אכן יפה לו.

ג' בטבת תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
5
1. בנימין סחתן על העניבה
ג' בטבת תשס"ו
2. צודק ב-100 אחוז!
ד' בטבת תשס"ו
3. אולי
דוקא זה כן נכון לכתוב ספר בנושא הזה,להרחיק יהודים מדא"ח הרבי אמר רק על נושא פירסום זהותו כמשיח ולא על שום דבר אחר במיוחד בנושא הזה של אתחלתא דגאולה שהרבי כתב מכתבים בנושא הזה במילים הכי חריפות לראשי החוג הזה שעליו מדובר ולעולם לא הסתיר את שיטתו בזה.
קודם כל תהיה בקי בכל שיחותיו ואיגרותיו של הרבי בנושא ואחר כך תתבטא.
ט' בטבת תשס"ו
4. ממתי עיתונאי הוא הוגה דעות?
עיתונאי עם כל הכבוד לו עדין לא נהיה הוגה דעות במיוחד בדברים שהוא לא בקי בהם.
תשאיר את הנושא לטיפול הרבנים המשפיעים והשלוחים שעוסקים עניני הרבי ובקיאים בשיחות הרבי
ט' בטבת תשס"ו
5. הרבי הורה לרב העכט מאילת "מיעוט העסק
י' בטבת תשס"ו