ב"ה יום ראשון, ט"ו אלול תשע"ט | 15.09.19  
 
הרב ברוך אוברלנדר
עודכן לאחרונה בט"ז 'אדר ב תשס"ח
תפילה לשלום הצאר פאוויל בכתי"ק אדמו"ר הזקן
מתי כתב אדה"ז את התפילה לשלום הצאר והאם לפנינו שריד יחיד מהסידור שערך?

נבואה על נפילת צרפת

בעת מאסרו השני של אדמו"ר הזקן, בחורף תקס"א, ערכו השוטרים המחפשים רשימה של הספרים וכתבי-יד שנלקחו מביתו. ובסעיף יד ברשימת "תוכן המכתבים" [=הכתבי-יד] רשום: "תפלה בעברית על דבר הצלחת הקיסר ושלומו".

הרשימה מופיעה בספר 'חסידים ומתנגדים'[1], ובשולי הגליון מצוטט הערת ההיסטוריון[2] שמעון דובנוב[3]: "להלן מובא תרגום רוסי של התפילה הנזכרה בסעיף י"ד של הרשימה, המכילה 'הנותן תשועה למלכים בעד פאוול בן פיטר עם רוממות משפחתו'. אותה תפילה נמצאת בין הספרים של רש"ז [אדמו"ר הזקן] רשומה על תלמוד מסכת ברכות, כתובה במו ידיו".

כתב-עת הרוסי הנ"ל אינו תח"י, ב'חסידים ומתנגדים' לא נעתק נוסח התפילה, אבל בהמשך[4] מופיע: "נבואה ע"ד הכליון של הצרפתים המורדים ועל דבר הניצחון של האימפראטור [=השליט] פאוול הראשון", שגם היא נמצאה בין מסמכי משפטו של אדמו"ר הזקן וגם היא מיוחסת אליו.

גם נבואה זו פורסמה ברוסית ע"י דובנוב, ובספרו 'תולדות החסידות'[5] הוא כותב על כך[6]: להבנת הדברים האלה צריך להזכיר, שבימים ההם (סוף שנת 1798 תקנ"ח ואילך) שרר מצב של מלחמה בין רוסיה וצרפת, מפני שממשלת רוסיה נכנסה לאגודת הממלכות הלוחמות כנגד צרפת המורדת והכובשת בגבורת נפוליון בונופרטי. כנראה מצא כאן ר' זלמן [אדמו"ר הזקן] בתור איש קדוש וחוזה עתידות, שעת-כושר להגיש אל הקיסר פאול את ברכתו ונבואתו. ולהוכיח בזה, שמנהיג החסידים מתפלל על הצלחת הקיסר במלחמתו עם "מורדי צרפת" ועם "האיש בונפארט".

דובנוב מתקשה לקבוע את תאריך כתיבת הנבואה, שהרי "מאסרו השני... היה קרוב לימי פטירתו של הקיסר פאול[7] ואז כבר פסקה מלחמת רוסיה בצרפת"[8]. אבל אין בדברי דובנוב כלום, כי בניגוד לדבריו שרבנו מתכוין להגיש לצאר "תצהיר נבואי" לצאר, מסתבר יותר שכתב את הדברים לעצמו בשעה שהמלחמה עדיין היתה בעיצומה, אלא שבעת המאסר נמצאה בין שאר הכתבים.

'נבואה' זו לא נדפסה בסדרת 'אגרות קודש' לרבנו הזקן. אולי יחוסה לאדה"ז אינו ברור דיו[9]. ולפלא שעורך ה'אגרות' לא גילה דעתו בזה.

כן או כן, הנני מביא בזה את הנוסח המלא של ה'נבואה':

 

נבואה ע"ד הכליון של הצרפתים המורדים

ועל דבר הניצחון של האימפראטור [=השליט] פאוול הראשון

כל הנביא?ת שנכתב בשירות האזינו 'והעד בם השמים והארץ' (דברים קפי'[טל] לא פסוק יט[10]) הכל הם ברמז וסוד. והעד [=הוכחה] על זה כתיב: "ועתה כתבו לכם השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם". ודאי מלבד הפשט הנודע מתוך הכתב יש עוד רמזים שצריך ללמדם וסודות שצריך לשום בפיהם. וכל רמז היותר פשט בחכמה הוא אמת. וכל הרמזים שכתבתי הם בדקדוק לשון הקודש. וה' אמת ותורתו אמת ינהגו בדרך אמת.

תורת ה' שנתן על ידי משה נביאו נאמן ביתו (שירת האזינו ספר חמשה [=דברים] קפיטל לב פסוק מא-מב): "אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולשנאי אשלם. אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב".

באותן צ"ו אותיות עצמן תם (?) כ"ד תיבות. כן הם ברמז בלי חסר ויתר וחלף, למפלת המורדים, ועשיתי סימנים כדי שנקל להבין:

ראשי מורדי צרפת בראשית יצליחו, אבל לאחרית הם מבישו (יבושו?) שמלכי אמת ינקם (ינקמו?) בם ידקרום בחרב ויכבשו, ויאבד איש באנפרט, אז עולם נח שש ושמח.

תפילה ותהילה וסוד אגלה

ה' אל רחום וחנון, פנה אל אדונינו הקיסר הגדול פאוויל הראשון וח?ננו ותן עוזך והושיעה לו ועש?ה עמו אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' בעזרתו. וכן דוד התפלל על עצמו (תהלים פו) וה' מ?ל?א.

 

ויש להעיר:

א. כמו בשאר המסמכים שתורגמו מלשון-הקודש לרוסית, ושוב מתורגמים בחזרה מרוסית ללשון-הקודש הדברים אינם ברורים כל צרכם, ואולי נזכה לגילוי המקור העברי. [על טיבו של התרגום הרוסי כותב מרדכי טייטלבוים ב'הרב מלאדי ומפלגת חב"ד'[11]: "כבר העיר דובנוב, שבמקומות רבים אין דבריו מובנים, והם מגומגמים ומתמיהים בסגנונם... נראה שלא הבין הרבה פעמים גם את תוכן הדברים כראוי".]

ב. על האמור שבשירת האזינו ישנם רמזים וסודות יש להעיר ממה שסיפר כ"ק אדמו"ר זי"ע[12] בשם 'סדר הדורות' בשם הרמב"ן: "שדרש בפרשת האזינו, שבפרשה ההיא כלולים כל המצוות וכל הדברים שבעולם".

 

תפילה לשלום המלכות

ועדיין עלינו לחפש את "[ה]תפילה [ה]נמצאת בין הספרים של רש"ז [אדמו"ר הזקן] רשומה על תלמוד מסכת ברכות, כתובה במו ידיו".

ובכן, זכיתי והגיע אלי[13] צילום גוף כתי"ק הנ"ל מתוך 'תיק המאסר'[14]. את צילום הכתי"ק פרסמתי לראשונה בחודש אדר תשנ"ד בכתב-עת Egység 'אחדות', היו"ל ע"י מוסדות חב"ד בהונגריה[15], ועתה הנני מוסר אותו לפרסום על מנת לזכות בו את הרבים.

 

תפילת 'הנותן תשועה למלכים'

מדובר בתפילה לשלומו והצלחתו של המלך או מושל המדינה. ועל מהותה כותב הרב עדין אבן-ישראל[16]:

"תפילה זו נאמרה בציבור לאחר קריאת התורה בשבתות ובחגים. תפילה זו כוללת מחרוזת של פסוקים שונים, ועיקרה הזכרת שם המלך (המושל) וברכה לשלומו. במדינות רבות נאמרה תפילה זו רק מפני לחץ השלטונות, ולכן לא נאמרה בבתי כנסת לא רשמיים, או בכל מקום שניתן היה להשתמט מאמירתה. ואילו במקומות שבהם היו יושבי המדינה היהודים מרגישים קשר פנימי לשלטון (כגון בארצות הברית) נאמרה התפילה בכל מקום. משום שהיה בתפילה זו זיכרון בלתי נעים עבור רבים, יש מקומות (כגון בכמה סידורים בארצות הברית) שנכתב נוסח אחר. כמו כן, אינה נאמרת בישראל".

תפילה זו הנה עתיקה. ונזכרה כבר ב'כל בו'[17]: "ובשבת שחרית נהגו לומר אחר ההפטרה מי שברך [לקהל]. ויש מקומות שמברכין המלך ואח"כ הקהל, והכל לפי המנהג". והאבודרהם[18] כותב: "ונהגו לברך את המלך ולהתפלל לשם שיעזרהו ויאמצהו על אויביו שכן כתוב[19] ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום. ושלום העיר הוא שיתפלל לשם שינצח את אויביו... והיינו דתנן[20] רבי חנניא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות...". ציין אליהם גם ב'שער הכולל' פכ"ו ס"א.

לפי כמה מנהגים[21] היו אומרים התפילה גם בשעת הכנסת ס"ת. אבל נאסר[22] לומר התפילה בלשון לעז.

עוד מצינו בפוסקים שמפרשים את כוונתה של תפילה זו או דנים בזמן אמירתה[23].

 

שריד מכתי"ק סידור אדמו"ר הזקן?

על תפילת 'הנותן תשועה' ומנהגו של אדה"ז בזה מסופר[24]: "שאלו להרב הגאון הנ"ל [=אדמו"ר הזקן] אם הוא עושה 'מי שברך' להקיסר? והשיב שהוא מבקש בכל שבת ושבת 'הנותן תשועה למלכים' כמו שנדפס בסידורים...".

ועדיין אין אנו יודעים למה כתב אדה"ז תפילה זו כולו בגוכתי"ק.

ואולי יש לשער שהדבר נעשה כחלק מעריכת הסידור, שבאותן שנים אדה"ז הרי עסק בזה לקראת הדפסתו לראשונה בשקלאוו תקס"ג. ובאם ההשערה נכונה הרי בידינו שריד ראשון ויחיד מתוך סידור התפילה בכתב-יד מחברו אדה"ז[25].

אמנם עדיין לא מובן למה תפילה זו "נמצאת בין הספרים... רשומה על תלמוד מסכת ברכות, כתובה במו ידיו", ולא במחברת שבו כתב וערך את הסידור [וע"ד שמצאו אצלו את ה'שלחן ערוך' שערך, כמסופר ברשימה הנ"ל סעיף יג: "חיבור קצר על דבר דיני ישראל מלוקט מספרי קדמונים עם שאלות ותשובות"]?

ואולי הקדים אדה"ז רפואה למכה, והניח אצלו את הנייר הזה כ"שמירה" מפני עין הרע של השלטונות[26].

ומאחר שידיעותינו על אופן עריכת הסידור בידי אדה"ז מעטות מאד, ואפילו הדפוסים הראשונים של הסידור לא הגיעו לידינו[27], הרי אם נכונה ההשערה שדף זה הוא חלק מהסידור, אזי יש לייחס לו משנה חשיבות, וחובה עלינו לעיין בו ולנסות ללמוד ממנו על עריכת הסידור, ודנתי ע"ז בארוכה לקמן במאמרי "הנוסח והניקוד בסידור אדמו"ר הזקן" מאמר ב פרק א.

ואולי ניתן ללמוד ממנו קצת גם על שיטת אדה"ז בכתיבת סת"ם[28], שהרי שמו של הצאר מופיע כאן בכתב אשורי.

 

נשמטה מהסידור

האירוניה הוא שדוקא תפילה זו שנמצא היום בגוף כתי"ק אדה"ז נשמטה מסידורי חב"ד הנדפסים היום ובמקומה לאחר קריאת התורה (לפני ברכת החודש) באו דברים על תקנת אמירת תהלים[29]. אך ציונים למקור התפילה המופיעים ב'שער הכולל' נשארו אפילו במהדורת קה"ת תנש"א שנסדר מחדש באותיות מרובעות, ואפילו כותרת הפרק נשארה: "ברכת המלך...".

ואגב, יש לעיין בחובת אמירתה של תפילה זו כיום, לפי טעם האבודרהם שהחיוב לברך את המלך נובע מהנאמר "דרשו את שלום העיר", מדוע לא יעשו זאת כיום, כאשר אין אנו מוכרחים לעשות זאת בגזירות ואיומים?

 

תפילה זו כמקור לסגנון אדמו"ר הזקן

ואסיים בעוד הערה אחת: ב'אגרת הקדש' שבתניא סוף אגרת כג מסיים אדה"ז: "ובימיו ובימינו תושע יהודה וירושלים תשכון לבטח אמן כן יהי רצון", ובמראי מקומות של הרי"ע שחט מציין כמקור הביטוי: "ראה ירמי' כג, ו ושם לג, טז", ושם מופיע הלשון בשינוי. ועכשיו אפשר להוסיף ולציין לסוף התפילה המופיע כאן בגוכתי"ק, שהרי אדה"ז היה "מבקש בכל שבת ושבת 'הנותן תשועה למלכים'..." וכנ"ל.

 

נספח למאמר א

ביאור אדה"ז לתפילת "הנותן תשועה למלכים…"[30]

שאלו להרב הגאון הנ"ל [אדמו"ר הזקן] אם הוא עושה 'מי שברך' להקיסר, והשיב שהוא מבקש בכל שבת ושבת "הנותן תשועה למלכים" כמו שנדפס בסידורים.

ושאלוהו: הלא אתם מבקשים רק לטובת עצמכם, שאתם תהיו למעלה, כמו שאתם אומרים בסוף "בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח ובא לציון גואל", ולאיזה צורך אתם מערבים זאת בה'מי שברך' שלו?

והשיב ע"פ משל:

פ"א היה מלך גדול בכל המדינות אשר כל המלכים היו כאפס ואין כנגדו, והיה לו בן יחיד אשר חטא כנגדו וגירש אותו מביתו לגלות, וישלח אותו למדינה רחוקה מאד, ושלח עמו איש אחד שיסע עמו לשם וכשיבוא לשם יניח אותו בלי פרוטה, רק במלבושיו, וכן עשה. בן המלך כשבא למקום רחוק כזה בלי פרוטה הלך איזה ימים בלי אכילה, כי לא היה יכול לבקש מאומה מאיזה איש מעולם, ובתחילה החליף את המלבושים שלו אשר היו שוים מעט יותר מאותם אשר קנה עתה, ואח"כ כשכבר אכל את כל הכסף ולא היה לו במה להחיות את נפשו, הלך והשכיר את עצמו ללבון לבנים למען לא יגוע ברעב. אח"כ כאשר היה מכיר מעט את המקום הזה, הלך אל השופט ובקש ממנו שיתן לו דברים לכתוב בעד דבר מועט רק שיהיה לו להחיות את נפשו, למען לא יצטרך לעבוד במלאכה הבזויה הזאת ללבון לבנים, והוא היה מלומד גדול וסופר מהיר.

ודרך השופט הזה לשלוח את הכתבים האלה מדי חודש להיותר גדול ממנו, וכאשר קבל השני את הכתבים האלה והוא היה מבין גדול על הכתב ותוכן הענין וכשרונו הנעלה, ביקש מהשופט הראשון לשלוח לו תיכף את הסופר הזה, ובא בן המלך לאותו השני, והשני ג"כ היה דרכו לשלוח את הכתבים האלה להיותר גדול ממנו, וזה השלישי ג"כ היה מבקש שיבוא הסופר הזה אליו עד שנתגלגל הדבר שבא להמיניסטער היותר גדול אשר הבין גודל חכמתו וכשרונו, ולקחו לעצמו כמו בן, ובנה לו ארמון גדול ובכל מיני תענוגים, ולא היה יכול המיניסטער הזה לחיות אפילו שעה שלא יראה אותו, כי היה אוהבו מאד.

פעם אחת הלך אל החדר הסמוך, אל חדר ה'בן מלך' הזה, ושמע אותו בוכה בבכיות גדולות, ומבקש: אנא ד' שירחם אבי עלי להשיבני לביתו, ולא הבין המיניסטער מה זאת. הלך לחדרו והתחיל לבקש ממנו שיגיד לו את כל לבו, כי בצרתו לו צר, והפציר בו כ"כ עד שסיפר לו את כל המעשה, כי הוא בן המלך הגדול, ואביו גירש אותו מביתו, והיה כך בצרות כאלה אשר היה מחוסר לחם וכל ההשתלשלות, ואני מצפה מתי תבוא לידי לשלם לך את גמולך שגמלת לי. אך מתי יהיה זאת, כאשר ירחם עלי אבי, אשר גם אתה ידעת כי הוא המלך היותר גדול בעולם וכל המלאכים כאפס ואין נגדו, אז אקוה שהוא יגדיל אותך יותר ויותר.

וזאת היא תפלתנו עתה: אדוני המלך, אנחנו עם ישראל בני מלכים אנחנו, בניו של הקב"ה, אך השי"ת אבינו שבשמים גירש אותנו מפני חטאינו. היינו תחת מלכות רשעה בשפאניא אשר עשתה לנו צרות גדולות, וכעת אדוננו המלך ריחם עלינו ואנחנו תחת ממשלתו ועושה עמנו חסד גדול. אך במה אנחנו יכולים לשלם לך את גמולך שגמלת לנו, הלא אתה הוא מלך גדול ואנחנו עבדים. לכן אנחנו מבקשים שהשי"ת ירחם עלינו, ואז נוכל לשלם לך כגמולך ויגדל כסאך אלף פעמים ככה, עבור החסד והטוב שעשית עמדי. לכן אנו מבקשים "בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח".




[1] ח"א עמ' 280.

[2] שפירסם לראשונה מסמכי המאסר ברוסית, בכתב-עת 'יוורייסקאיא סטארינא' משנת 1910.

[3] ראה מש"כ אדמו"ר מוהריי"צ על "שנאתו לחסידות וחסידים", ברשימה שהועתקה בס' התולדות אדה"ז (קה"ת תשל"ו) עמ' קסג.

[4] בעמ' 295.

[5] עמ' 263 בהערה.

[6] שם מופיע תרגום-חלקי לעברית בשינויים מהתרגום שב'חסידים ומתנגדים'.

[7] מת כשלש שנים אח"כ, בשנת 1801.

[8] ויש להבהיר: לא מדובר כאן על מלחמת נפוליון הידועה שהיתה בסוף ימי אדה"ז, כאשר בי"ד תמוז תקע"ב (6/24/1812) פלש נפוליון לרוסיא, וגם אז פעל אדה"ז לטובת הצאר הרוסי ונגד נפוליון. ראה 'אגרות קודש' אדה"ז אגרת סד, אדמו"ר האמצעי אגרת ח. ודנתי בזה בארוכה בקובץ 'הערות וביאורים' גליונות תרטז-תרלז.

[9] והעירני הרב נחום גרינוואלד למש"כ מרדכי טייטלבוים ב'הרב מלאדי ומפלגת חב"ד' חלק א עמ' 92 הערה 2, כי לדעתו נבואה זו "מסגנונה נראה שהוא פרי עטו של ר' אביגדור". אבל דובנוב, המפרסם הראשון של המסמך, מייחסו לאדה"ז. ואם יתגלה המקור העברי של הרשימה יתברר בכתב ידו של מי נכתב.

[10] שם נמצא הפסוק דלקמן: "ועתה כתבו". "והעד בם השמים והארץ" לא נמצא, וכנראה הכוונה לפסוק כח שם: "ואעידה בם את השמים ואת הארץ".

[11] חלק א עמ' 166.

[12] 'התוועדויות' תשמ"ב ח"א עמ' 110.

[13] תודתי נתונה להרב מנחם מענדל שטראקס, השליח בקלן, גרמניה, על סיועו.

[14] וקיבלתיו ביחד עם צילום רשימת הספרים בלשון-הקודש, והעברתיו לידי הרש"ב שי' לוין, ועל-פיו ערך ותיקן את הרשימה בספרו 'ספריית ליובאוויטש' עמ' ה-ו.

[15] גליון 16 עמ' 5.

[16] בספרו 'הסידור והתפילה' ח"ב עמ' 49.

[17] סי' כ (עמ' לט תחילת טור ב' במהדורת תשנ"ז).

[18] סוף דיני קריאת התורה לימות החול.

[19] ירמיה כט, ט.

[20] אבות פ"ג מ"ב.

[21] ראה 'נטעי גבריאל', הנהגות וסדר הכנסת ספר תורה, עמ' רצג.

[22] רש"צ שיק בשו"ת רשב"ן או"ח סי' מג.

[23] ראה 'מגן אברהם' סי' רפ"ד סק"ז ובנו"כ שם (בשו"ע אדה"ז לא נזכרה כלל); שו"ת 'חתם סופר' ח"ו סי' פו ד"ה עוד ארחיב; פירוש 'תקון תפלה' שבסידור 'אוצר התפילות'; 'לקוטי מהרי"ח' ח"ב עמ' סג, א, ובהשמטה לח"ב הנדפס תחילת ח"ג, לדף סג; שו"ת 'דברי ישראל' ח"א סי' מב; הערתו של הרח"א ביחובסקי ב'הערות וביאורים' גליון תתקלו עמ' 8-9. וראה גם בנוגע לתפילה זו 'אוצר השירה והפיוט', כרך ב, עמ' 155; מאמרו של ס. סינגר ב:The Jewish Historical Society of England, Transactions sessions 1896-8, III-IV עמודים 102-109; חוברת 'הצמח-צדק ותנועת ההשכלה' עמ' 57 בהערה; 'מראה הבזק' עה"ת ח"ב 'פרקי תולדות עמ' 56 הערה 7; זכר זאת ליעקב (סניידרס) עמ' קצד סל"ה שזה נאמר בעמידה דוקא; מאמרו של יהודה רצהבי ב'ידע עם', כז (תשס"א), חוברת 61-62, עמ' 115-118; הרב יהודה זולדן: 'מלכות יהודה וישראל' עמ' 178-180 ובהערה 1 שם. על אמירת תפילת 'הנותן תשועה' בשנות השואה ראה ספרה של יהודית תידור באומל 'קול בכיות – השואה והתפילה', תשנ"ב, עמ' 24 ואילך. ומעניין לראות בס' 'זכור ימות עולם' ח"ג בסוף הספר צילום מס. 27-28 סליחה ופזמון שנאמרו בהונגריה בזמן מלחמת עולם הראשונה "להצלחת המלך במלחמה. לבקש טובת המלכות ולהתפלל בשלומה", ומציין שם עמ' קב ס"ז: "אינני יודע מי חיבר זאת, ואיפה צירפו זאת לתפלה".

[24] 'כפר חב"ד' גליון 556 עמ' 18 מתוך ספר 'מצמיח ישועה' (?), וראה המשך הדברים בנספח למאמר זה.

[25] מתוך פסקי ההלכה שבסידור ישנם הלכות ציצית ותפילין בכתי"ק הרה"ק מהרי"ל, מוגה בכתי"ק אדמו"ר הזקן, צילומם נתפרסמו ב'יגדיל תורה', נ.י., שנה א עמ' 247-250, כפי שציין הרש"ב לוין בפסקי הסידור שבסוף שו"ע אדה"ז ח"א, קה"ת תשס"א, עמ' תרט הערה סז. וראה מש"כ ב'כפר חב"ד' גליון 844 עמ' 31 הערה 6.

[26] ועצ"ע למה לא נמצא אצלו גם חיבור הסידור. וראה מש"כ הרב נחום גרינוואלד ב'פרדס חב"ד', גליון 6, עמ' 69 הערה 10. מעניין מאד השערתו של הרב עמרם בלוי שם, גליון 7, עמ' 112-113 שהחסידים הצליחו להעלים את כל הספרים והכתבים "המפלילים" והשאירו רק הברכה לצאר.

[27] ראה 'יגדיל תורה', נ.י., שנה ד, עמ' רלה ואילך.

[28] ראה 'יגדיל תורה', נ.י., שנה ג עמ' לז, שם שנה שישית עמ' קעט ועוד.

[29] ראה גם 'תורת מנחם – התוועדויות' תשי"ז ח"א עמ' 107.

[30] מתוך ספר 'מצמיח ישועה' (?), נעתק ב'כפר חב"ד' גליון 556 עמ' 18.




הוסף תגובהתגובות