ב"ה יום רביעי, י"ח אלול תשע"ט | 18.09.19
"שלא יאמר אותו צדיק"

'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול', בכדי שלא יהיה פתחון פה לאברהם אבינו, או בגלל "מוצא שפתי לא אשנה"? רעיון לפרשת שבוע מתוך שיחות הרבי
הרב שנ"ז דייטש

"וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (טו, יד)

'ונתתי את חן העם' – מה שאמרתי לאברהם 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול', אני עתיד לעשות אתכם לחן בעיני מצרים כדי שישאלו וילכו מלאים, בכדי שלא יהיה פתחון פה לאברהם אבינו לומר ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם (שמות רבה פ"ג, יא)

מתוך דברי המדרש נראה כי הסיבה היחידה לכך שהקב"ה "נתן את חן העם בעיני מצרים" כדי שישאילו להם ויצאו מלאים בכל טוב, היא רק בכדי שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו. והדבר תמוה: וכי לולא כן לא היה הקב"ה מקיים את ההבטחה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", והרי כבר נאמר (תהילים פט, לה) "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה", ובודאי שעל הקב"ה לעמוד בהבטחתו, ללא שייכות לפתחון-פה של אברהם.

והנראה בביאור הענין, על פי המובא בגמרא (מסכת סנהדרין צא, א) כי בזמן אלכסנדרוס מוקדון באו אליו בני מצרים בטענה שיוחזר להם כל הכסף והזהב שנלקח מהם ביציאת מצרים על ידי בני ישראל. ועל כך ענה להם גביהא בן פסיסא: "תנו לנו שכר עבודה של שישים ריבוא ששעבדתם במצרים".

ומסבירים על כך המפרשים (ראה מפרשי הע"י שם, ועוד) כי תשובתו של גביהא בן פסיסא היתה שאותו "רכוש גדול" שקבלו עם ישראל ביציאת מצרים, הגיע להם בדין בתורת תשלום שכר על עבודתם בפרך.

אמנם במהותו של תשלום זה שגבו בני ישראל מן המצרים ניתן לומר בשני אופנים:

א) ניתן לומר שעיקר מטרת התשלום היה בתור עונש למצרים על ששעבדו את ישראל, מלבד המכות שלקו בהם (וכלשון הפסוק: "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", היינו שהרכוש גדול הוא חלק מדינם של מצרים). אלא שלמעשה ניתן הרכוש לבני ישראל דוקא שכן הם אלו שעבדו את המצרים.

ב) ניתן לומר שה"רכוש גדול" שהובטח לבני ישראל נקבע מלכתחילה בתור שכר ותשלום על העבודה שיעבדו במצרים.

החילוק שבין שני האופנים הוא, אשר לפי האופן הראשון – שעיקר מטרת נטילת הרכוש גדול היתה בתורת עונש למצרים, הרי העיקר הוא בכך שהרכוש ניטל מהם, ואין נפקא מינה באיזה אופן הוא מגיע לבני ישראל. אך לפי האופן השני אשר הרכוש גדול היה בעיקר כשכר עבודה על עבודת הפרך שעבדו בנ"י, הרי שהדבר צריך להיעשות באופן של תשלום על חוב, וע"כ הוא צריך להתבצע באופן שבו ניכר כי המצרים הם הנותנים את התשלום לבני ישראל.

על יסוד זה יש לבאר את משמעות ה"פתחון-פה" של אברהם. שכן אמנם בודאי היה הקב"ה מקיים את הבטחתו, אלא שמצד זה עדיין אין הכרח באיזה אופן הדבר ייעשה, ויתכן למשל כי בני ישראל היו לוקחים את הרכוש גדול מהמצרים בשעת מכת חושך. אלא שאז לא היה ניכר הדבר שהרכוש הגיע לעם ישראל בתורת תשלום. וזהו החידוש בדברי הקב"ה "ונתתי את חן העם הזה וגו'" – בכדי שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו, היינו שהרכוש גדול ינתן באופן שיהא ניכר בו לא רק צד העונש כלפי המצרים, אלא באופן של "ונתתי את חן העם הזה", כך שיהא ניכר בו שהוא בתורת תשלום שכר על עבודתם, הניתן מרצונם הטוב של המצרים ובסבר פנים יפות. ודבר זה הוא בכדי שלא יהא פתחון פה לאברהם, שרצונו של אברהם אבינו הוא שהדבר יתקיים באופן זה דוקא לטובת ישראל בניו.

ע"פ לקו"ש חכ"א פרשת שמות עמודים 10-15

י"א בחשוון תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
1
1. שאלה יפה אבל לגבי התשובה...
והרי אברהם קיבל רק הבטחה שיצאו ברכוש גדול ולא באיזה אופן יקבלו את הרכוש ולכן גם ללא האופן הזה שבו עם ישראל מקבל כשכר על העבודה עדיין לאברהם לא היה יכול להיות שום פתחון פה כך שהשאלה נשארת בעינה כי מוכח מלשון הגמרא שכל הפתחון פה שהיה יכול להיות זה רק על עצם ההבטחה שיצאו ברכוש גדול ולא באיזה אופן ,
ואם כבר יש שאלה יותר גדולה מהי בכלל הטענה המוזרה לכאו' שאברהם יבוא בטענה על הבטחה הרי דווקא אברהם הוא הסמל לאחד שלא בא בטענות גם שה' מבטיח לו שביצחק יקרא לו זרע וכשמקבל צווי לעקוד אותו לא בא בטענה אז אם אז הוא לא בא בטענה אז כעת על הבטחה כה שולית יחסית של האם לעם יהיה כסף או לא על זה הוא כן יבוא בטענה???
אודה לרב על התיחסות ושליחת תשובה למייל אם אפשר:
1asherliat@gmail.com
ו' באלול תשס"ט