ב"ה יום שני, ז' אייר תשפ"א | 19.04.21
הרב הצדיק. לא החסיד...

נח היה האיש היחיד עם האומץ לעבוד את השם, אז מדוע ככל שנח היה צדיק הוא לא מוכר כיהודי הראשון. הרב בולטון בפרשה החסידית
הרב טוביה בולטון

בפרשת השבוע אנו קוראים כיצד הקב"ה הביא לעולם מבול מים הרסני כדי להרוג את בני האדם שלא נהגו כשורה וכיצד נח, האיש היחיד עם האומץ לעבוד את השם ולהתגבר על רוח הזמן, התחיל את הכל מחדש.

אבל באופן תמוה, ככל שנוח היה צדיק, הוא לא מוכר כיהודי הראשון.

אברהם, שנולד כמה מאות שנים מאוחר יותר, הוא האיש.

יתירה מזו, במשנה (פרקי אבות, פרק ה) אנו מוצאים הבדל גדול בין השניים: "עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהבם אבינו וקבל שכר כולם". 

אנו רואים אפוא שאברהם קיבל את השכר של עשרת הדורות שקדמו לו, בעוד שנוח לא קיבל. ונשאלת השאלה: מה היה בו  באברהם שלא היה בנוח?

*

כדי להבין את זה, הנה סיפור.

הרב אברהם-יעקב גלוכובסקי ע"ה, היה מורה בטורנטו. היה זה תפקידו ללמד תורה לילדי ישראל בבית הספר, אבל היה לו גם תחביב – ללמד תורה לעוד יהודים.

הוא עשה זאת כל כך טוב, שלעתים קרובות הציעו לו תשלום בעד הפעילות שקיים מחוץ לכתלי בית הספר, אבל הוא תמיד סירב באומרו שהרבי מליובאוויטש אמר לו פעם שהשכר שהוא מקבל בעד הוראה כולל גם "כמה פרוייקטים אחרים" משל עצמו.

יום אחד, הוא קיבל שיחת טלפון מאדם שלא פגש מימיו ולא היה לו מושג מהיכן הוא השיג את מספר הטלפון שלו. האיש היה  כולו נסער. הוא היה יהודי ובנו, נקרא לו שלדון, נתפס איכשהו לכת מסוימת, והוא לא שמע ממנו כבר חודשים. הוא כמעט יצא מדעתו ועמד לפנות למשטרה, כאשר מישהו נתן לו את מספר הטלפון הזה. הרב גלוכבסקי גילה הבנה לחדשות הטרגיות אבל לא הבין איך זה קשור אליו. סוף סוף, הוא יהודי חרדי נורמלי, ללא ניסיון עם כתות או משהו כזה. נכון שהוא יהודי שאוהב אתגרים עם אהבה רבה לכל אדם, במיוחד יהודים, אבל הוא לא ידע דבר על כתות. בודאי לא היתה לו דרך לחפש בחור תועה בהודו או במקום אחר. 

אבל האיש מעברו השני של קו הטלפון לא היה מוכן לקבל תשובה שלילית. לא היה אכפת לו האם הרב יודע משהו על כתות או לא. הוא שמע את שמו מידידים והיה משוכנע שאם מישהו יכול להציל את בנו, זה הרב גלוכובסקי. מה גם שהוא ניסה הרבה דברים אחרים ופנה כבר להרבה אנשים, אבל שום דבר לא עזר.

האיש הסביר שאין קושי לאתר את בנו. הוא ידע את המיקום המדוייק שלו כעת או לפחות היכן הוא היה כששמע ממנו לאחרונה לפני כמה חודשים. ב"אשרם" בטורנטו, לא הרחק ממקום עבודתו של הרב.

אם כן, משהו בתוכו אמר לרב גלוכובסקי לקחת על עצמו את המשימה. הוא חש שזה הולך להיות אחד מהפרוייקטים המיוחדים שלו ונענה לאתגר. 

ללא שיהיו בידו תכנית, אסטרטגיה או מידע פנימי כלשהו, הוא קם מוקדם בבוקר שלמחרת, איתר את מיקומו של ה"אשרם", נשא תפילה קצרה והחל להקיש בדלת הראשית הכבדה (מאחר שלא היה שם פעמון).

בתחילה איש לא ענה. הם כנראה הציצו, ראו יהודי דתי והחליטו להתעלם ממנו, אבל לאחר שהוא הקיש במשך עשר דקות ללא הפסקה, קול עבה מעברה השני של הדלת הסגורה, הגיב: "מי זה? מה רצונך?"

"הלו", הוא ענה. "שמי הרב גלוכובסקי ואני רוצה לדבר עם שלדון גרינבאום. יש כאן מישהו בשם שלדון גרינבאום? ההורים שלו דואגים לו".

היו כמה דקות של שתיקה והוא התכונן לעוד עשר דקות של נקישות, כאשר קול אחר הגיב מאחורי הדלת "כן, אני שלדון". "שלדן? שלדון גרינבאום?", שאל הרב, והקול הגיב – "אכן". 

"היי, שלדון, אביך פנה אלי והוא מודאג. הוא עומד להפעיל את המשטרה".

"אני בסדר", ענה שלדון.

"שמע, עשה לי טובה, אביך פנה אלי וביקש ליצור אתך קשר כי הוא מודאג". 

"אז מה אתה רוצה שאעשה?", שאל הבחור.

הרב היה צריך לחשוב מהר אבל עלה לו רעיון.

"אם אתה תתקשר אליו הוא לא יאמין לך. הוא יחשוב שעברת שטיפת מוח. שלושה חדשים זה הרבה זמן. ואם אני אטלפן לו, מה כבר אוכל לומר, הרי אפילו לא ראיתי אותך. לכן, יש לי רעיון".

הרב גלוכובסקי ידע שעכשיו הוא חוצה את הקוים, אבל הוא המשיך - "תבוא אלי הביתה לשבת, ואז אוכל לומר לאביך לומר לו שראיתי אותך יום שלם והוא כבר לא ידאג. מה דעתך?".

אחרי כמה דקות של שתיקה הדלת נפתחה ובחוץ נראה בחור צעיר, גלוח ראש, למעט שורת שער בקדקדו ויזשהו תכשיט בין עיניו, לבוש בחלוק כתום ובסנדלים מרושתות ונושא תיק חסר צורה שנראה כאילו נוצר בטיבט. ושלדון, הכריז: "אני מסכים". 

הרב גלוכובסקי לקח אותו לביתו שהיה לא הרחק משם, הראה לו חדר בנוי במרתף ביתו ושאל אותו אם הוא מעוניין לאכול או לשתות משהו או אולי להתקלח, אבל שלדן רק חייך בפה סגור ונענע בראשו לשלילה.

שלא במפתיע, בערב, בליל שבת, שלדון סירב להצעתו של הרב ללות אותו לבית הכנסת. וכאשר הרב חזר, הם ישבו לארוחה צמחית, למרבה המזל היה בבית מספיק סלט ירקות, תפוחי אדמה ולחם כדי לשבוע.

לרב גלוכובסקי לא היתה בעיה לדבר דברי תורה בשולחן השבת, אבל הרגיש לא נוח עם העובדה ששום דבר לא ממש נקלט באוזני האורח. 

הוא ניסה בדיחה, אבל לא היתה תגובה. סיפור – ושוב אין תגובה. משהו על משפחה, חיים, ספורט, תחביבים, בעלי חיים... אך ללא הצלחה. רוב הזמן שלדון רק חייך או נענע בראשו ורק לפעמים השמיע מילים ספורות. ועוד לפני סיום הסעודה שב לחדרו.

אותו לילה הרב גלוכובסקי התעורר לשמע קולות מוזרים מקומת המרתף, הבייסמנד, קולות שהגיעו עד לחדר השינה שלו. 

הוא הלביש נעלי בית וחלוק וירד לראות מה קורה. הרעש נשמע חזק יותר ככל שהוא התקרב והבין שהאורח עוסק בפולחן כלשהו. 

שלדון פרס תמונה מסוימת על הכסא שלפניו, והשתחוה כלפיה תוך כדי השמעת קולות שחזרו על עצמם כמנטרה משעממת.

הרב לא היה יכול להשלים עם המראה שנגלה לעיניו.

ראשית, יהודי עובד עבודה זרה ושנית, זה קורה בביתו. הוא לא ידע מה לעשות. מצד אחדף לא בא בחשבון לתת לזה להמשיך. מצד שני, שלדון המסכן חושב שהוא עושה את הדבר הנכון.

הרב גלוכובסקי התיישב ליד אורחו והתחיל לשוחח אתו. הוא דיבר ודיבר ללא הרף, רק הפסיק מדי פעם להכין כוס קפה, כדי להשאר ער, אבל הוא המשיך לדבר. אף מילה על עבודת אלילים, כי הוא לא ידע דבר בנושא, וגם לא על יהדות, כדי לא לדחות את שלדן, אבל על כל דבר אחר תחת השמש.

למחרת, שלדון ישן כל היום וקם רק לסעודת שבת השניה ואז ישן שוב עד צאת השבת בערב, ולמותר לומר שהרב גלוכובסקי היה עיף ומותש. הוא מאוד רצה לנוח, אבל שבת היתה אחד הימים הכי עסוקים שלו. חוץ מהתפילות והסעודות עם המשפחה, הוא גם לימד כמה שיעורים.

כעבור שנים (לפני שנים אחדות), הרב גלוכבסקי הלך לעולמו וילדיו שכבר היו נשואים והורים לילדים משלהם ישבו 'שבעה' בביתו בטורנטו. מאות אנשים באו לנחם את האבלים ולבכות את האבידה.

אחד המבקרים היה יהודי דתי באמצע שנותיו, עם גוף רזה ועיניים בורקות. "כששמעתי שאביכם נפטר, הייתי חייב לבוא. אתם זוכרים אותי? הייתי אצלכם לפני כחמש עשרה שנה לשבת אחת. כולכם, וגם אני, היינו יותר צעירים אבל אני היתי אז גלוח ראש ולבוש בחלוק כתום".

הוא ישב וסיפר לבני המשפחה איך בעקבות אותה שבת הוא התחיל לחשוב על יהדות ולבסוף, אחרי מספר חדשים, הגיע למסקנה שזו הדרך. "ואתם יודעים מה עשה את זה? שום דבר ממה שאביכם אמר. למחרת כבר לא זכרתי כלום. הכל בא כתוצאה מהאהבה שלו. מימי לא פגשתי כזו אהבה ללא תנאי וזה מה ששינה את דעתי".

*

זה עונה על השאלה שלנו.

נוח היה אדם גדול עם אומץ רב. הוא עמד מול הלחץ של כל האנושות והלך בדרך הישרה בעולם שכולו שחיתות. את הסגולות הללו הוא הנחיל לכל אדם בדורות הבאים. לכן, הדרך שאותה קבעה התורה לכלל בני האדם נקראת "מצוות בני נוח".

אבל לנוח לא היה את החסד שבו ניחן אברהם. כאשר השם סיפר לאברהם על התכנית להפוך את סדום ועמורה, אברהם התפלל להשם וביקש לרחם עליהם, בעוד שנוח במצב דומה בנה תיבה אך לא ביקש רחמים על האנושות.

המדרש מוסיף ומספר שאברהם בנה מלון במדבר בו אירח אנשים בחינם והוציא כסף רב כדי ללמד אנשים על בורא העולם.  לכן אברהם קיבל את השכר של עשרת הדורות הרשעים שלפניו ונוח לא קיבל את שכר הדורות שקדמו לו, כי נוח בכלל לא התעסק עם העולם, אבל אברהם ניסה לשנות את פני הדור שלו ואת האנושות כולו למצב טוב יותר, וגם הצליח.

בזכותו, משיח ישנה את העולם ועם התגלות המשיח, כל הברכות וההבטחות שהבטיח ה' לאברהם יתקיימו ואז כל העמים יכירו בעובדה שהם בני נוח שמצא חן בעיני השם.

ואנחנו צריכים לעשות כל אשר ביכלתנו כדי להביא את משיח נאו!

ג' בחשוון תשס"ז