ב"ה יום שני, ז' אייר תשפ"א | 19.04.21
קרבן הבל והידור מצווה

קרבנו של הבל כיסוד לדין הידור מצוה. 'שטורעם' מגיש קטע על פרשת 'בראשית' מתוך 'פניני תורה' - מדור חדש בעריכת הרב שניאור-זלמן דייטש
מערכת שטורעם

הוראה מיוחדת המופיעה בין בתרי שיחותיו של רבינו זיע"א, מופיעה בשיחת כ"ד טבת ה'תשי"ב, שבו מדבר הרבי על דרכי פעילותו של החסיד "בבואו להפיץ המעיינות חוצה, צריכים "לקחת" אותו - "דערנעמען אים" - ע"י נגלה דתורה, וכאשר מבלבלים אותו או שוברים מציאותו עי"ז, אזי נעשה כלי קיבול לתורת החסידות ויכולים להפכו ממהות למהות".

ואכן זיכה אותנו הרבי בשפע עצום של רעיונות גאוניים בנגלה עמם ניתן "לקחת" ולקרב את שאינם קרובים לתורת החסידות ומעיינות תורתו של הרבי אלא שרעינות אלו מקופלים היו בינות לשיחות ארוכות שהשתרעו לעיתים על פני מגוון נרחב של נושאים, הן בנגלה והן בחסידות, הן בפשט והן בדרש. מתוך ים שיחותיו של הרבי, קשה היה תמיד לעמוד על עוצם החידוש שבדבריו.

זכה המלקט, הרב שניאור זלמן דייטש שליט"א, לעמול וללקט את אותם רעיונות עצומים ולחברם בספר על סדר פרשיות השבוע, מסודרים לפי נושאים הקשורים בפרשת השבוע.

מספר מאפיינים יחודיים חוברים יחדיו תחת אכסניה מכובדת זו של ספר פניני תורה.

האחד, כפי שצויין לעיל, הפניית אור הזרקורים לחלק הלמדני שבשיחותיו של הרבי.

השני, ליקוט ועריכה של חידושים המוצנעים בתוך כדי השיחה, אך הם הינם רעיונות עצומים שבכוחם להרעיד אמות הסיפים של בית המדרש.

השלישי, העובדה שהעורך שליט"א לא מייגע בפלפולים ארוכים שלעיתים משיגים את המטרה ההפוכה, אלא בחר לתמצת את עיקר הרעיונות, באופן שיהיו פשוטים למעקב אחרי המסר המרכזי הנובע מהם.

והרביעי, ההקשר לשאלות מעניינות בסדר פרשת השבוע, דבר שמאפשר לכל אחד לחוש שייכות וקשר לנושא הנידון.

'שטורעם' שמח להגיש קטע על פרשת 'בראשית' מתוך הספר.

קרבנו של הבל כיסוד לדין הידור מצוה

"ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'" (ד, ג)

מפרי האדמה: מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה. (רש"י)

כתב הרמב"ם (הלכות איסורי מזבח פ"ז הי"א): "הרוצה לזכות עצמו כו' יביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו, הרי נאמר בתורה 'והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו וחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו'".

מתוך דברי הרמב"ם עולה, שהדין "כל חלב לה'" אינו מחייב להביא את המין המשובח ביותר, אלא "שמאותו המין שיביא ממנו" חייב לבחור מן היפה והמשובח ביותר.

ונשאלת השאלה: מניין לו להרמב"ם שהחיוב הוא רק להביא את היפה שבאותו המין ולא שיש להביא את המין המשובח ביותר.

ונראה לומר, שהרמב"ם למד זאת מקרבן קין והבל שאותו הוא מציין בדבריו כהוכחה לדין זה, וכדלהלן:

עה"פ "ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'" מפרש רש"י: "מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה". והנה, דברי רש"י שהקרבן היה "מן הגרוע" מוכרחים, שאם לא כן הרי מאיזה טעם קרבנו לא התקבל. אולם לגבי החלק השני שבדברי רש"י: "יש אגדה שאומרת זרע פשתן היה" יש להבין: מהי הנפק"מ אם הייתה מנחתו של קין מזרעי פשתן או ממין אחר של פרי האדמה, ומה מוסיף מדרש זה בעצם הבנת העניין שמנחתו לא התקבלה.

ונראה לומר, שבהבאת מדרש זה מיישב רש"י תמיהה עצומה בהנהגתו של קין. שכן, מאחר וקין החליט מרצונו להביא קרבן לה' הרי מוכח מכך שרצה להודות לו ית', וא"כ תמוה ומשונה הדבר שהביא דוקא מדברים גרועים ולא משובחים. כמו"כ אף אינה מובנת תגובתו של קין כאשר ראה שלא שעה ה' למנחתו, כנאמר בכתוב: "ויחר לקין מאוד ויפלו פניו", וכי לא הבין מעצמו שהקב"ה לא יקבל את קרבנו מאחר שהביא מן הגרוע, וא"כ מדוע נפלו פניו.

בהכרח לומר אפוא, שאף שלמעשה קרבנו של קין אמנם לא נתקבל, אך עם זאת הוא עצמו טעה וסבור היה שעשה כהוגן. ואמנם מטעם זה מפרש רש"י ש"יש אגדה שזרע פשתן היה", משום שפשתן נחשב לדבר חשוב (ראה רש"י מקץ מא, מב אודות בגדי שש: "דבר חשיבות הוא במצרים"), ונמצא אפוא כי קין הביא קרבנו ממין חשוב, אלא שממין זה גופא הביא מן הגרוע.

ובדבר זה אמנם התבטא מהות ההבדל בין קין להבל. שהרי קרבנו של הבל היה ממין הצאן, ולא ממין הבקר המשובח יותר מן הצאן (ראה בחיי כאן: מנחתו הצאן שהיא שפלה מכל בעלי חיים"), אלא שהביא "מבכורות צאנו ומחלביהן". לעומת זאת, קרבנו של קין היה ממין משובח (פשתן), אלא שלא דייק שהפשתן גופא יהיה מן המובחר והביא מן הגרוע. ונמצא א"כ שקין סבור היה שהמין המשובח הוא העיקר, ואילו דעתו של הבל היתה שהעיקר בקרבן הוא שמאותו המין שמביא לקרבן – יביא את המשובח והיפה.

ומובן א"כ, שמכך שלמעשה התקבל דווקא קרבנו של הבל ולא של קין, למד הרמב"ם את היסוד שיש להקפיד על היפה והמובחר שבמין ממנו מובא הקרבן ולא על המין המשובח ביותר.

ובטעם הדבר יש לבאר כך: החיוב "כל חלב לה'" הוא כדי להורות על כך ש"לה' הארץ ומלואה", הכל שייך לקב"ה, ועל כן נותן האדם לקב"ה מהראשית והמובחר ביותר שיש בידו. לפיכך אין החיוב לתת לה' רק את המינים המשובחים, אלא אדרבא, גם מי שאין בידו אלא מינים פחות משובחים יתן לה' מהמובחר ביותר מתוך אותו המין שיש בידו, שבזה הוא מראה כי בעלות הקב"ה היא על כל אשר יש בידו – כולל כל מין ומין הקיים בבריאה, הן אלו המשובחים יותר והן אלו הפחותים.

כ"ז בתשרי תשס"ז
הגב לכתבה

תגובות
3
1. עלה והצלח!!!
יישר כח לרב דייטש על ההשקעה הרבה בתורת הרבי המשך כך עלה והצלח!!!
כ"ז בתשרי תשס"ז
2. כל הכבוד
כל הכבוד לר' זלמן דייטש על עבודה מבורכת זו. הייתי מציע ומבקש לציין את מקור השיחה...
תודה!
חבר לספסל הלימודים בברינוא
כ"ח בתשרי תשס"ז
3. כפילות של הספר "פנינים" בעריכת הרב אלטיין, לא כן?
כ"ח בתשרי תשס"ז