ב"ה יום שני, ז' אייר תשפ"א | 19.04.21
לחיות עם משיח כבר עכשיו!

מה הקשר בין שירת האזינו, לבין שבת תשובה וליום כיפור?! הרב טוביה בולטון במאמר מיוחד לכבוד שבת הכנה ליום כיפור (הפרשה החסידית)
הרב טוביה בולטון

השבת הקרובה נקראת שבת תשובה והיא הכנה ליום הכפורים, יום הסליחה והסליחה.

פרשת השבוע אותה נקרא בשבת היא פרשה גדושת מסרים והיא מכילה את השירה המיוחדת, שירת האזינו, שהקב"ה הכתיב על ידי משה רבינו.

חלק מהשירה הוא אזהרה לבני ישראל שעזיבת דרכי התורה תגרום טרגדיה ופורענות והאזהרה הזו נועדה להעביר דווקא מסר מעודד: רואים איך השם צפה מראש את הכישלונות של בני ישראל ואת התוצאות שיבואו בעקבותיהם, ואעפ"כ הוא מצהיר שתמיד יאהב אותם ובסופו של דבר הם ישובו לזהותם האמיתית כעם הנבחר.

יש כאן, אפוא, מסר שהולם את שבת תשובה בצורה מושלמת.

ואולם, לשירה האזינו יש שני פירושים (ראה רש"י לב, מג).

לפי רבי יהודה השירה מתייחסת לבני ישראל, כנ"ל, אבל לפי רבי נחמיה, חלק גדול מדברי השירה, במיוחד הפורענות, מתיחס לאומות העולם. ונשאלת השאלה: אם כן, מה הקשר ומה המסר של השירה לשבת תשובה וליום כיפור?!

*

כדי להבין את זה הנה סיפור על צדיק ידוע מאוד ובעל מופת, רבי מאיר מפרימשלאן, שחי לפני כמאה וחמישים שנה.

מעשה בפונדקאי יהודי (נקרא לו אברהם) שגר עם אשתו וילדיו בכפר קטן והתפרנס מפונדק קטן ששכר.

אברהם שהיה חסיד השתדל להיות תמיד בשמחה ולהתייחס בכבוד רב לכל לקוחותיו, גם לשיכורים הנחותים.

כתוצאה מהיחס הזה, הפונדק היה תמיד רגוע, אף פעם לא ריק ולמרות שתמיד היה מלא גויים שתיינים, המצב אף פעם לא יצא מכלל משליטה.

יום אחד ברון מעיר רחוקה עצר בפונדק של אברהם והתרשם מאד ממראה עיניו.

"אח!", הוא חשב לעצמו, "אילו היה לי מנהל כזה בפונדק שלי, זה בטח היה מניב רווחים".

מתברר שגם לאותו ברון היה, בהשגחה פרטית, פונדק אבל אצלו העסק היה כשלון חרוץ ועכשיו הוא הבין למה; המנהל שלו היה בעצמו חצי שכור ונהג כלפי אנשים ביחס בלתי נסבל שגירש את הלקוחות.

הברון קלט מהר את מי הוא פגש ובו במקום הציע לאברהם להיות מנהל הפונדק באחוזתו. אברהם היה מאושר, אבל ענה שתחילה עליו להיוועץ ברבו. הוא נסע לרבי מאיר מפרמישלאן, וסיפר על ההצעה. הרבי נתן את הסכמתו וכעבור יומיים בלבד משרתיו של הברון ארזו את כל רכושו של אברהם והוא ומשפחתו היו בדרך לביתם החדש.

זה היה כמו חלום!

בתוך מספר חדשים הפונדק התמלא לקוחות והרווחים החלו להראות. הברון היה מאושר.

ואז, לילה אחד כשהפונדק היה ריק, הברון הגיע כשפניו מביעות עצב עמוק. הוא התיישב ליד שולחן באחת הפינות, הזמין משקה חריף, הצית את המקטרת שלו ובהה בחלל.

היה זה אך טבעי שאברהם ניגש אליו והתעניין מה לא בסדר. ואמנם, הברון התחיל לשפוך את לבו השבור.

נכון שהוא הברון וכל התושבים הם משרתיו, אבל למרות עשרו והצלחתו, מצבו היה נורא; בנו היחיד הוא לא נורמאלי.

הילד אף פעם לא דיבר מילה. מיום הוולדו, הוא צועק, בועט, נושך, משליך דברים ומשתולל ללא אזהרה. בתחילה הברון חשב שהוא בסך הכל היפר אקטיבי, אבל כשהילד גדל, היה ברור  שמשהו מאד לא בסדר.

הוא נלקח לרופאים הטובים ביותר בעולם אבל כולם אמרו שאין תקוה. הוא היה זקוק להשגחה מתמדת של שני שומרים, אחרת הזיק לעצמו או למישהו אחר.

והיום חל יום ההולדת ה-14 שלו. הברון הרגיש שהמצב קשה מנשוא. אם מצבו הנפשי של הנער לא ישתפר, הוא עצמו עלול לקרוס ולהשתגע! כנראה שהיה צריך לאשפז את הילד בבית משוגעים וזה שבר את ליבו... אבל לא היתה ברירה אחרת.

אברהם התיישב מול הברון, הרגיע אותו וסיפר לו על הרבי שלו.

עיני הברון ניצתו בתקוה והוא אמר לבן-שיחו כי ישמח לבוא עמו לרבי וגם ישלם לרבי בעין יפה אם רק ירפא את בנו.

כעבור כמה ימים הם היו בדרכם עם שתי מרכבות גדולות. באחת ישבו אברהם ומשפחתו ובשניה הברון והמשפחה שלו. עם בואם למחוז חפצם, אברהם כתב מכתב לרבי בו פירט את הבעיה של הברון.

אבל כעבור כמה שעות, הגבאי של הרבי ניגש אל אברהם, לקח אותו הצידה ונתן לו תשובה מאכזבת: "הרבי אומר שהוא לא יכול לפגוש את הברון או את בנו. אל תספר על כך לברון, אבל הרבי אמר שכאשר הוא מברך יהודי וחס וחלילה הברכה לא מתקיימת, היהודי יצדיק את המצב ולא יכעס, אבל אם ברכתו של הרבי לברון לא תתגשם, הוא לא יבין ולא יקבל זאת ורק יבקש לנקום וכולם עלולים לסבול".

אבל כאשר הברון שמע שהרבי מסרב, הוא התקצף וצעק "אם הרבי הזה שלך לא רוצה לברך אותי, אתה וכל היהודים תסולקו מאדמותי! הבנת? תמצא לך מקום אחר לגור בו!"

אברהם המסכן מעולם לא ראה את הברון מתנהג בצורה כזו.  הוא כתב לרבי מכתב נוסף בו תיאר את תגובת הברון והתחנן לעזרה. הפעם ר' מאיר הסכים ונענה לקיים את הראיון המיוחל.

הברון נכנס לחדרו של הרבי עם אברהם, עמד בכבוד הראוי, התנצל על כעסו וכשהוא ממרר בבכי חזר על סיפורו העצוב.

הרבי הביט רגע למעלה ואמר: "אם אתה רוצה שבנך יהיה בריא... היחיד שיכול לעשות זאת הוא כומר, האב טדאוס שגר בעיר קטנה ליד למברג. רק הוא יכול לעזור".

"כומר?", אברהם חשב לעצמו. "האם אני שומע טוב? איך עובד אלילים יכול לעשות מה שהרבי לא יכול?"

אבל הברון לא חש את האירוניה שבדבר. למחרת, הוא העלה למרכבתו את בנו ושני שומריו וכמובן את אברהם והם יצא לכיוון למברג.

הם חיפשו וחיפשו מכפר לכפר אך ללא תוצאות. איש לא שמע על האב טדאוס. רק בסוף היום כפרי אחד אמר להם כי באזור מהלכות שמועות כי לכפר הסמוך הגיע כומר חדש שבעבר נקרא בשם אחר. אולי זה האיש שהם מחפשים.

ואכן, בכפר הסמוך הם מצאו את הכומר שהודה כי עד לפני מספר שנים נקרא טדאוס ורק לאחרונה בחר לעצמו שם אחר. 

אבל כל פעם שהוא הביט על אברהם שכאמור ליווה את הברון, הכומר התקצף מחדש וכאשר שמע שבאו אליו בעצתו של רב יהודי, התחיל להמטיר קללות ללא גבול ולשפוך אש וגפרית על היהודים ועל אמונתם.

אברהם מאד נבוך. האיש הזה בכלל לא נראה רוחני. בדיוק להיפך. אבל הברון לא שם לב לכך והורה לאנשיו להכניס את בנו פנימה.

"תשמע, אב," הוא אמר לכומר. "אני רוצה שתנסה להציל את בני. אני בטוח שאתה יכול ואם תעשה זאת ,אשלם לך המון כסף". ובתוך כך, השומרים נכנסו עם הנער פנימה.

או-אז, ברגע שהבן ראה את הכומר, כאילו זרם חשמל עבר בו. בתנועה אחת הוא השתחרר משומריו וקפץ על הכומר כאילו אחזה בו תזזית. הוא הפיל את הכומר על הארץ, הרביץ בו ובעט בו בכעס בלתי ניתן לריסון ורק לאחר כמה דקות השומרים הצליחו להשתלט עליו. 

הכומר שכב על הארץ מחוסר הכרה למחצה, חבול ומוכה כשפתאום הבחור שעדיין היה אחוז על ידי שומריו חייך לראשונה בחייו, ואמר בצורה הכי רגועה והכי נורמאלית: "תודה לך אבא, אני באמת עייף אחרי כל זה. מה נראה לך, אולי נחזור הביתה?"

זו היתה הפעם הראשונה בה הוא דיבר, מאז נולד!

אין צורך לומר שאברהם היה בהלם מוחלט ממראה עיניו. עכשיו, אפילו הברון הקשוח נשבר. הוא התחיל לחבק ולנשק את אברהם וגם העניק לו סכום כסף נכבד בעד רבי מאיר.

כצפוי, כאשר אברהם חזר הביתה ודיווח לרבי מה קרה, הוא גם ביקש הסבר. הרבי חייך והסביר:

"הכומר טדאוס הרשע חטף פעם יתומה יהודיה וניסה לכפות עליה לקבל את דתו אבל במשך שבועות ארוכים היא סירבה בתוקף. בשלב מסוים, היא הצליחה איכשהו להימלט וברחה ליער. היא כמעט הגיעה אל החופש, אבל כשחצתה את הנהר הקפוא, הקרח נשבר והיא נפלה וטבעה בנהר.

באותו רגע, אשתו ובנם הנולד זה עתה עברו במקום במרכבתם, ובדרך לא מובנת לנו הנשמה המעונה של הילדה המסכנה נכנסה בתינוק ולכן הוא לא היה יכול לגדול בצורה נורמאלית.

רק עכשיו, כשבן הברון הובא לכומר, הרוח יצאה ממנו ונכנסה בכומר עד שתבוא העת, הצדק ייעשה ואז הנשמה תשחרר.

*

זה עונה על השאלה שלנו.

המטרה של בני ישראל בעולם הזה – שתושלם רק על ידי ביאת המשיח - היא ללמד את כל העולם על הבורא ותורתו: איך הוא גם מאד רחוק (עד כדי כך שבבריאה שברא יש גם אלילים ודתות אחרות) וגם מאד קרוב (בורא אותנו תמיד). כמו שאנו אומרים שוכב ושוב בתפילה העיקרית בר"ה ויום הכיפורים – "וידע כל פעול... ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה"!

זה גם המסר מהסיפור המפורסם על יונה הנביא אותו אנו קוראים קרוב לסיום יום הכיפורים: ה' דואג גם לגוים ורוצה שיעזבו את אמונותיהם המסולפות ויחיו חיים אמיתיים, שאף הם ישובו  לדעת את הבורא.

ולכך התכוין רבי נחמיה כאשר פירש את שירת האזינו על הגוים. כוונתו היא לימות המשיח, כאשר כל האנושות תאמין רק בבורא ובתורתו ותתנהג על פי שבע מצות בני נח.

נכון שהגויים הללו שעינו את היהודים עתידים ליתן את הדין על כך, אבל המסר העיקרי של יום כיפור הוא שה' סולח, אכפת לו מהברואים שלו והוא סולח על כל העונות אם רק שבים אליו ואל תורתו.

כל זה יושלם עם ביאת המשיח אבל הרבי מלמד אותנו לחיות עם משיח כבר עכשיו!

כל מה שעלינו לעשות הוא לפקוח את העיניים ולעשות כל אשר ביכלתנו כדי לראות את

משיח נאו!

גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות, שמחה ומשמעות, עם משיח נאו!

ו' בתשרי תשס"ז