ב"ה יום שני, ז' אייר תשפ"א | 19.04.21
לטעום מעץ הדעת ולהשאר בחיים

לראש השנה צד נוסף: זה היום בו גורש אדם הראשון מגן עדן. האם זהו מסר חיובי להתחיל בו את השנה? הרב טוביה בולטון בפרשה החסידית
הרב טוביה בולטון

ראש השנה הוא החג הראשון בשנה ובמידה רבה גם החשוב ביותר. הוא מציין את היום שבו נברא האדם ועם בריאתו, השם סיים את בריאת העולם.

המצוה העיקרית של יום זה היא תקיעת השופר, שנחשבת למצוה ראשונה במעלה. 

השופר נותן ביטוי לכך שהיהדות היא הדת היחידה שחוגגת את בריאת העולם ומעניקה לכך משמעות מיוחדת, ופרט לכך, הוא מדגיש ומציין את הסיבה שבגללה נברא האדם – להיות שותף עם הקב"ה בניהול ושיפור הבריאה כולה, על ידי קיום מצותיו.

ואכן, מאז ראש השנה הראשון לפני חמשת אלפים ושבע מאות ושישים ושש שנים, גם הגשמיות וגם הרוחניות של כל העולם, נתמכו על ידי המאמצים של היהודים שלמדו את התורה וקיימו את מצוות השם.

תקיעת שופר היא, אפוא, מצוה נפלאה. אנחנו לוקחים קרן איל פשוטה ומשתמשים בו כדי לעורר אצל הקב"ה, כביכול, רצון להתגלות כמלך על העולם!

ככל הנראה אין עוד מצוה שזכתה לכל כך הרבה משמעויות עמוקות על פי הקבלה ושפע של ביאורים נפלאים, כמו השופר. שכן, כל העולמות העליונים והתחתונים תלויים בכך!

אבל לראש השנה יש גם צד נוסף. זה היום שבו האדם חטא, הביא מוות לעולם וגורש מגן עדן.

וזה לא מסר כל כך מעודד להתחיל בו שנה, במיוחד כשלוקחים בחשבון שהאדם נברא כיצור מושלם, ללא כל חטא עם ראיה רוחנית בלתי מוגבלת מסוף העולם ועד סופו, ולמרות הכל, כאעבור שעות ספורות הוא חטא. אנשים כערכנו עלולים לשאול את עצמם: אם כן, איזה סיכוי כבר יש לנו?

*

כדי להבין את זה, הנה סיפור.

כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שיום הולדתו חל בערב ראש השנה (תקמ"ט) היה צדיק נשגב, אדם קדוש. הוא היה המנהיג השלישי של תנועת חב"ד והיו לו אלפי חסידים. הצמח צדק היה בעל ידע עצום בקבלה ובחסידות וגם נחשב לגדול פוסקי ההלכה בדורו.

סבו הנערץ, אבי אמו, היה הרבי החב"די הראשון: רבי שניאור זלמן, המכונה "אדמו"ר הזקן", מחברים הספרים "תניא" ו"שולחן ערוך הרב" שחוללו מהפיכה בעולם היהדות וחכמתו היתה מעל ומעבר לכל תיאור.

מעת לעת, בכל פעם שסבו ראה צורך בכך, הוא היה מבקר אותו ועונה כל שאלה תורנית קשה שהיתה לו. ואפילו לאחר שסבו נסתלק מן העולם, הוא עדיין היה מופיע לפני נכדו הצמח-צדק ומגלה לו דברי תורה!

[כמה שזה נשמע מפתיע, בקרב הצדיקים מדובר בתופעה רגילה. אליהו הנביא הופיע לפני הצדקים מאות פעמים, אפילו אלפי שנים לאחר שעלה השמימה. רבנו הזקן בעצמו זכה לביקורים של מוריו הבעש"ט והמגיד ממזריטש לאחר שנסתלקו מן העולם הזה והרבי מליובאוויטש היה "משוחח" דרך קבע חותנו הרבי הקודם. ואלה רק דוגמאות אחדות]

גם הסיפור הבא התרחש לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הזקן. באותם ימים היו לצמח צדק כמה שאלות הלכתיות מאוד מסובכות שככל שהתייגע לא הצליח למצוא להן מענה. 

עם כל יום שחלף, הבעיות הלכו והסתבכו, אבל משום מה סבו לא הופיע אליו והוא נאלץ להמשיך לנסות ולמצוא פתרון בעצמו.

בוקר אחד הצמח צדק יצא כדרכו לתפילת שחרית בבית הכנסת של דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי (הרבי השני של חב"ד), שקוע בשרעפיו, כשהוא חוצה את ככר העיירה ליובאוויטש. 

היה זה יום השוק ולמרות השעה המוקדמת רוכלים כבר החלו להציב ביתנים ודוכנים. באזור התשט ריח של ירקות טריים וברקע נשמע קול קרקורי תרנגולים ושאר חיות ובהמות בית שהאיכרים הביאו מהכפרים שסביב ליובאוויטש.

ואולם, הצמח צדק כמעט ולא הבחין בכל ההמולה. מחשבתיו היו שקועות בשאלות התורניות שמטרידות אותו מזה זמן. 

פתאום מחשבתיו נקטעו באחת. יהודי פשוט ניצב מולו והניח את ידו על כתפו בעדינות. "רבי, סלח לי בבקשה. אני זקוק בדחיפות להלוואה. הלוה לי בבקשה שלושה רובלים עד מחר בבוקר. כבר פניתי לאנשים רבים, אבל נראה שאף אחד לא יכול לעזור לי. אולי אתה, רבי, תסייע לי?"

הצמח צדק הכיאר את האיש. הוא היה אדם ישר שעמל קשה לפרנסתו ומן הסתם נזקק לשלושת הרובלים כדי לקנות משהו ביום השוק. אבל איזה חוסר מזל. הרבי חיפש ופשפש בבגדיו אך לא בכיסיו לא היתה אפילו קופיקה אחת. מאידך, האפשרות לשוב הביתה כדי להביא את הרובלים המבוקשים, נראתה בלתי אפשרית שכן, הדבר היה גורם לו להפסיד את התפילה בציבור. 

הצמח צדק התנצל ואמר ליהודי מבקש ההלואה שאם יבוא לביתו בעוד שעתיים, לאחר שיסיים את תפילתו, ישמח לתת לו את ההלואה המבוקשת. 

הכפרי קיבל את הדברים בהבנה מלאה. לרגע לא עלה בדעתו להפריע לתפילותיו של הצדיק. ובכלל, אין לנו מושג מה רב ערכן של התפילות של הרבי, במיוחד כשהצדיק מתפלל במנין יחד עם צדיקים נוספים! והרי כל העולם מתקיים רק בזכות התפילות של הצדיקים!

הצמח צדק לחץ את ידו של האיש, אמר לו "להתראות בעוד כמה שעות" והמשיך את דרכו לבית הכנסת. ואולם, אבל כשנכנס והוציא את הטלית כדי להתעטף בה לתפילה, הוא היסס האם לעשות זאת. 

משהו בתוכו אמר לו שהוא לא נהג נכון.

הצמח צדק חשב לעצמו: "האיש הזה כנראה זקוק להלואה כדי לקנות סחורה ביום השוק. מה הוא יעשה ללא הכסף? מצד שני, אם ארוץ הביתה להביא לו את הכסף, מי אומר שאצליח למצוא אותו ואילו את התפילה בציבור אפסיד בוודאות.

אבל כעבור רגע של התלבטות אמר לעצמו שכל החישובים האלו, יהיו נכונים והגיוניים ככל שיהיו, לא יתנו לאותו יהודי את שלושת הרובלים הנחוצים לו.

הצמח צדק הניח את הטלית והתפילין שלו על השולחן, יצא מבית הכנסת, מיהר הביתה, לקח כמה רובלים ויצא במהירות לשוק, שם החל לחפש אחר הכפרי.

אבל זה לא היה קל. השוק היה מלא אנשים והיה קשה מאוד למצוא מישהו, אבל הצמח צדק היה נחוש לבצע את המשימה וחיפש וחיפש עד אשר ראה את הכפרי משוטט בין הדוכנים, מביט בסחורות ומחפש נואשות מקור מימון.

הצמח צדק נתן לו מיד חמש רובל, הכפרי רשם פתק של התחיבות והרבי חזר לבית הכנסת.

בתוך כך המנין סיים את תפילתו. והרבי ישב להרגע  מעט מהריצה והחיפושים ולקח לו קצת זמן להתרכז שוב בתפילה. והנה, ברגע שהתעטף בטליתו והתעטר בתפיליו, פתאום זכה לראות מולו את אדמו"ר הזקן בפנים קורנות. הסב ענה על כל השאלות שהטרידו את הנכד, בזו אחר זה מבלי שהוא אפילו יצטרך לשאול, ואחר כך הוסיף:

מי שנותן גמ"ח לרעהו בלב שלם וללא שום פניות צדדיות או עושה טובה באהבת ישראל, כאמור בתורה "ואהבת לרעך כמוך" - שערי המדריגות הרוחניות העליונות פתוחים לפניו.

*
כעת אנחנו יכולים להבין את השאלות שלנו.

נכון שבסיום יום בריאת האדם בא לעולם המות, ואלמלא מעשיו של האדם העולם היה נותר ללא פגם, כפי שנברא, אבל זו בדיוק הנקודה של ראש השנה. הסיבה לכך שהאדם היה (והאו עדיין) מסוגל לחטוא (חס ושלום) היא משום שהוא חש שהשם ברא עולם משעמם וחסר משמעות ועליו לחולל כאן שינוי, לעשות את העולם למקום חי, חיובי וטוב.

אדם הראשון חשב שהוא יכול לעשות זאת על ידי אכילה מעץ הדעת. הוא רצה להשתמש בעולם הגשמי כדי לעבוד את השם ולא פחד אפילו ממות, אבל התברר שהמניעים הנסתרים שלו סימאו את עיניו והוא טעה טעות גדולה. 

אדם הראשון רצה רוחניות. הוא ביקש להידמות אל הבורא וחשב שכך יכניס חיות בעולם שנראה לו גשמי ומדי. אבל מובן שזו היתה טעות, כי אדרבה, השם מעדיף שיעבדו אותו עם הגשמיות ולא יברחו ממנו.

הדבר דומה למסר שעלינו להפיק מהסיפור עם הצמח צדק. יש רגעים ומצבים מסוימים שבהם יש להעדיף עזרה גשמית חומרית ליהודי, מתוך אהבת ישראל, על פני תפילה ברמה גבוהה ביותר. וכאשר הצמח צדק קיבל את ההחלטה הנכונה והגיש את הסיוע המבוקש הוא התחבר עם גילוי יותר נעלה מגדרי העולם, וזכה להתגלות של אדמו"ר הזקן היישר מהעולם הבא.

לכן אנו חוגגים את ראש השנה ותוקעים בשופר - כדי להראות שהדבר הכי קדוש הוא העולם הזה הגשמי. ומטרת האדם (שנברא ביום הזה) היא לגלות אלוקות ורוחניות כאן ולהתעלות אפילו מעל המות.

הדבר יושג בשלימות עם ביאת המשיח ותחיית המתים ועל כך אנו מתפללים שלוש פעמים ביום "תקע בשופר גדול לחרותנו".   

קול השופר הגדול הזה של משיח, מסביר הרבי מליובאוויטש, נוצר כהד של הצעקה והתחנונים של נשמות ישראל, במיוחד אלה שכל כך אבודות בגלות עד שהם אפילו לא יודעים שהם יהודים.

והיה ביום ההוא – משיח, כמו הצמח צדק בסיפור שלנו, יתעלם מכל החישובים הרוחניים ויעזור לכל יהודי ויהודי (ועל ידיהם כל בני האדם) בכל המצטרך לו בגשמיות וברוחניות.

ואז המטרה האמיתית של הבריאה – תחית המתים – תתגלה לעין כל.

בראש השנה הבא עלינו לטובה, כשנאזין לתקיעת השופר, נמקד את מחשבותינו בכיוון זה ונתחנן: "ווי וואנט משיח נאו" ואנו מוכנים לעשות כל אשר ביכלתנו כדי להביא אותו אפילו רגע אחד קודם.

בברכה לכל קוראינו לשנה של שמחה, בריאות, הצלחה וברכה ומתיקות.

משיח נאו!

כ"ח באלול תשס"ו