ב"ה יום שני, ז' אייר תשפ"א | 19.04.21
לא לאבד את היחס לנשמה

סיפור חסידי שארע עם אדמו"ר הרש"ב נ"ע, שהיה זקוק לעזרה למצוא אבידה, מסביר לנו עניין בפרשה. הרב טוביה בולטון בפרשה החסידית (חצי שיעור)
הרב טוביה בולטון

אחת מ-73 המצוות שבפרשת השבוע היא השבת אבידה. והנושא רלוונטי במיוחד בחודש אלול, החודש האחרון בשנה לפי הלוח העברי, בו אנו עומדים כעת. שכן, זה החודש שבו כל אחד משתדל "לשוב" אל השם לקראת ראש השנה ויום הכיפורים, ימי הדין.

באופן כללי, זו עבודת הצדיקים, לתת עצה, להתפלל,  ולהעניק השראה כדי לסייע לאנשים לשוב למטרה האלוקית האמיתית שלהם.

הנה סיפור איך צדיק גדול, האדמו"ר החמישי לבית חב"ד, הרבי הרש"ב, היה זקוק פעם לעזרה כדי למצוא משהו שאבד לו.

*

הרבי הגיע זה עתה לפטרבורג לאחר מסע ארוך ברכבת, אבל כשהוא פנה לקבל את המטען שלו, הוא הצטער לגלות שארגז מלא ספרים יקרים שהביא אתו, נעלם. 

הרבי היה מאוד מאוכזב אבל לאחר שהפועלים במחסן המזוודות שבתחנת הרכבת חיפשו יותר משעה ללא תוצאות, לא היתה לו ברירה אלא להמשיך ליעדו.

כעבור כמה ימים, חסיד צעיר בשם אברהם אליהו גוראריה נכנס אל הרבי ובפיו סיפור עצוב:

לפני כמה חדשים הוא התחתן וקיבל ממשפחתה של אשתו נדוניה גדולה של עשרת אלפים רובל, אך עד מהרה הוא הסבך בעסק כושל ואיבד את הכל, למעט אלף רובלים. בתחילה, אשתו רק כעסה אבל דבר הוביל לדבר ועכשיו היא מדברת על גירושין.

אברהם אליהו פרץ בבכי והתחנן בפני הרבי לעזרה.

"הנה" אמר הרבי כשהוא נותן לו את שובר הכרטיס עבור הארגז האבוד. "קח את זה, גש לתחנת הרכבת, ותבקש מהם למצוא את הספרים שלי. אני בטוח שתצליח".

החסיד לקח את השובר, ורץ לתחנה בהלהבות. ואולם, לאכזבתו מחסן המזוודות היה סגור. הוא הקיש על הדלת וקרא בקול, אבל אף אחד לא ענה.

מאחר והאפשרות לשוב אל הרבי בידיים ריקות לא באה בחשבון, הוא המשיך לשוטט באזור התחנה. כעבור זמן מה הבחין במסעדה פתוחה. הוא נכנס פנימה, התיישב, הוציא סיגריה והתחיל לעשן.

אחרי דקות מעטות בלבד, הוא חש שמישהו צופה בו. הוא הרים את עיניו וראה אדם לבוש בגדים נאים שהתיישב בשולחן סמוך במסעדה הריקה, מסתכל בו במבט ידידותי. החסיד נד בראשו לשלום, והציע לו סיגריה והשניים פתחו בשיחה. אבל כאשר אברהם סיפר לו על המטען האבוד האיש קטע את שטף דיבורו.

"האם זה לא מקרה מדהים?! אני מנהל כאן את המטענים והמשלוחים. אתה יודע מה? תן לי את השובר ואני אטפל בענין".

הוא עזב את המסעדה, ותוך רגעים כל התחנה היתה כמרחקה עם הצעקות שלו מחדר המזוודות. העובדים היו בהפסקה אך לאחר הצעקות והגערות של המנהל, הם הזיזו את כל המזוודות, ובסופו של דבר מצאו את הארגז של הרבי בפינה, מוסתר מאחורי שאר המזוודות.

כאשר גבור סיפורנו חזר לרבי עם הספרים, הרבי שמח מאד ואמר: 

"אברהם אליהו, אני חייב לך טובה. אם אתה רוצה את כספך ובית שמח בחזרה, אני מציע לך לנסוע לעיר קורץ' על חוף הים השחור".

אברהם חזר הביתה וסיפר לאשתו איך הוא, בעלה, עזר לרבי ומה הרבי יעץ לו. לשמע סיפורו, הכעס שלה פינה את מקומו לתחושת גאוה וסיפוק והיא התחילה להכין את המזודה שלו ולאפות עבורו מיני מזונות משובחים בכמות מספקת למסע בן כמה ימים.

"אולי אחרי הכל הוא לא כזה כסיל ולא יוצלח", היא חשבה לעצמה.

כשאברהם הגיע לקורץ', הוא שכר חדר בבית מלון מקומי וכיון שהיה זה יום קיץ חם, הוא החליט לרחוץ מעט בים לפני שיתחיל בחיפושים אחר מי שנועד להושיע אותו ממצבו. 

בצאתו מהמים, התיישב אברהם על החול ואכל מהמזון שאשתו הכינה לו. כעבור רגע הבחין שבסמוך לו יושב יהודי, ומגלה עניין בעוגות המשובחות שלו. אברהם הציע לו לטעום, ובתוך כך גולל באזניו את סיפורו, עד הפרט האחרון - העצה של הרבי לנסוע לכאן.

"אתה יודע מה?" הגיב הידיד החדש שלו. "יתכן שאני יכול לעזור לך. בוא ניפגש כאן מחר באותה שעה. ואל תשכח להביא עוד קצת מהעוגות המצוינות שלך. זה יהיה חבל להפסיד אשה שאופה כאלה עוגות", הוא אמר בחיוך.

הענינים התחילו לזוז במהירות, ואברהם היה נלהב. היום הבא מצא אותו יושב באותו מקום על שפת הים והפעם נהנה מהעוגות יחד עם האיש שהוא פגש ביום הקודם, שצירף אליהם אדם שלישי, איש עסקים מצליח.

"שמעתי את הסיפור שלך, איש צעיר", אמר איש העסקים. "ואני מעונין לעזור לך. אגב, אתה יודע, העוגות הללו באמת טעימות. תמסור בבקשה לאשתך את המחמאות שלי. 

 "ובכן, יש לי קרון מלא בנייר סיגריות ואני מוכן למכור לך את כולו באלף רובל. הרי זה כל מה שיש לך, נכון?

"אני סבור שתוכל למכור אותם במחיר טוב בקרמנצ'וק שם נמצאים בתי חרושת לסיגריות. ואם לא תצליח, אני תמיד מוכן לקנות את זה ממך בחזרה. מה אתה אומר?"

גיברונו ראה את יד ה' בעסק הזה ומיד הגיש לאיש העסקים את צרור כספו, בלי לשאול שאלות. בעצם, איש העסקים היה צריך להכריח אותו ללכת לראות מה הוא רכש.

המוכר ארגן גם את משלוח הקרון לקרמנצ'וק יחד עם אברהם. כשהוא הגיע, אברהם פנה לקרוב משפחתו שגר בעיר, חסיד חב"די ידוע בשם ר' צבי גוראריה, כדי להציע לו לקנות ממנו את ניר הסיגריות שרכש זה עתה.

אבל ר' צבי בכלל לא התלהב. ערכם לא היה הרבה יותר מכפי שאברהם שילם. אולי חמש מאות רובל יותר. כשהוא שמע על מעורבותו של הרבי בענין, ר' צבי הסכים לשלם אלפיים רובל בעד הסחורה המוצעת.

"אין עסקה!" הגיב גיבורנו בנחישות. "או שתתן לי את כל עשרת האלפים שאני מבקש או שאני הולך למקום אחר".

לר' צבי לא נותרה ברירה אלא לשלוח אותו בידיים ריקות. הוא היה מוכן לתת צדקה, אבל לא שמונת אלפים רובל בבת אחת! וחוץ מזה, הרבי אף פעם לא אמר שאברהם אליהו ירוויח את הנדוניה האבודה דווקא במכירה הזו.

אבל אברהם אליהו לא איבד תקוה. בדיוק להיפך. הוא פרסם בין מכיריו שהוא מוכן למכור את הסחורה רק תמורת עשרת אלפים רובל.

בתחילה סוחרים לא התייחסו להצעה ברצינות אבל בוקר אחד מישהו פגש אותו ברחוב ושאל בקוצר-רוח:

"סליחה! האם אתה הוא זה שמציע למכירה את ניר הסיגריות?"

"תמורת עשרת אלפים רובל", המשיך אברהם את המשפט.

"הנה הכסף! רק תן לי לראות את הסחורה, והכסף שלך", אמר האיש.

הם נסעו למחסן המטענים, אברהם הראה לו את הקרון וקיבל את הכסף במקום.

מאוחר יותר התברר שהיתה שריפה באחד מבתי החרושת הגדולים לנייר סיגריות, וכל יצרני הסיגריות היו במצוקה.

כאשר ר' צבי שמע על השריפה, גם הוא מיהר לאברהם, אבל מבחינתו זה היה מאוחר מדי.

"אבל אתה יכול ללכת לאיש שמכר לי אותם בקורץ'", יעץ לו אברהם.

ואולם, כאשר ר' צבי גוראריה הגיע לשם, איש העסקים אמר לו שהמלאי אזל, והוא מכר לאיש הצעיר את כל הקרון רק מתוך רחמים.

בתוך כך, גיבור סיפורנו חזר הביתה אל הנדוניה ה'אבודה' וגם השלום והשלוה חזרו לשכון בבית.

עכשיו הוא בא שוב אל הרבי, כדי להודות על העצות הטובות וכדי לבקש את עצתו איך להשקיע את רכושו ששב אליו בצורה כל-כך מופלאה. בתגובה, הרבי רק הביט בו בחיוך ואמר: "אני את חובי אליך כבר פרעתי. שיהיה לך בהצלחה"...

*

מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה?

ראשית, שאפילו האנשים הכי גדולים והכי קדושים, אפילו מנהיגי ישראל, זקוקים לפעמים לעזרתם של אנשים פשוטים כמוני וכמוך. קל-וחומר כמה אנחנו זקוקים איש לרעהו...

לכל אחד מאתנו יש נשמה קדושה ומטרה אלוקית שלשמה נבראנו. אבל לעתים קרובות, בגלל חוסר חינוך מתאים, הרגלים לא טובים, תכונות אופי מסוימות, או סתם עצלות – אנשים 'מאבדים' את היחס הנכון לנשמה האלוקית. 

ובדיוק כמו בסיפור שלנו, אף אחד לא מוכן לסבול מצב של אבדן הרכוש שלו וכך כל יהודי שמח להשיב לעצמו את הזהות האמיתית שלו.

אם אנחנו עוזרים לאחרים לשוב, בסופו של דבר אנחנו עוזרים לעצמנו.

למרות שאחרים יכולים לעזור לנו, בסופו של תהליך, אנחנו צאיכים ללמוד להסתדר בעצמנו.

המעשים הטובים שלנו יכולים לעזור לכל אחד. הם יכולים אפילו למהר את ביאת המשיח ולסייע לשאר בני האדם בכל העולם כולו למצוא את כל ה'אבידות' שלהם.

משיח נאו!

ז' באלול תשס"ו