ב"ה יום שני, ז' אייר תשפ"א | 19.04.21
לקבל שכר על רצח בדם קר?!

איך ייתכן שפנחס קיבל שכר על רצח? כאשר דוד המלך לא זכה לבנות את ביהמ"ק בגלל "דם על הידים"? הרב טוביה בולטון בפרשה החסידית
הרב טוביה בולטון

השבוע אנחנו קוראים איך יהודי בשם פנחס יצא לפתע  מאלמוניותו, הציל את כל העם היהודי וזכה בשתי מתנות גדולות מאת ה' - שלום וכהונה.

שלום הוא מן הסתם הדבר היקר ביותר על פני האדמה. זה הסימן של ימות המשיח והמטרה אליה שואפת האנושות, ואפילו של בעלי החיים, כדברי הנביא 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נהג בם (ישעיה יא, ו).

וכהונה היא הכוח לברך יהודים ולשרת בבית המקדש.

אבל אם נחזור כמה פסוקים אחורה, לסוף פרשת השבוע שעבר, נגלה לאכזבתנו שפנחס השיג את שני הדברים הללו על ידי ... הריגת שני אנשים!

הוא הרג בפומבי, בדם קר, את זימרי מנהיג שבט שמעון ואת זוגתו הנכריה כזבי, נסיכה מדיינית!

ובמבט ראשון זה בכלל לא מובן: 

א) זימרי ניסה להציג שלום ואהבה עם הגויים ולמה פנחס היה צריך לקום ולהרוג אותו?
ב) למה בכלל פנחס קיבל שכר? והרי רצח אף פעם לא היה משהו שהיהדות מעודדת. אפילו דוד המלך לא זכה לבנות את בית המקדש כי היה לו 'דם על הידים' בגלל המלחמות.
ג) חז"ל אמרו "בן חמש למקרא". מה עניינו של סיפור זה ביחס לילדים?
ד) 'תורה' היא מלשון הוראה. והשאלה היא איזו הוראה ספיציפית יש מכל זה עבורנו? הרי אסור לאדם לקחת את החוק לידיים ... במיוחד כשמדובר בדיני נפשות.

*
כדי להבין את זה, הנה סיפור:

אחד מגדולי חסידי חב"ד בכל הזמנים היה ר' הלל מפארטיש שחי ברוסיה לפני כמאתיים שנה. כשר' הלל היה בן 13, הוא היה בקי בכל הש"ס והפוסקים וכשהיה בן 15 ידע את כל ספרי הקבלה בעל פה.

מאוחר יותר הוא גילה את ספר התניא שנכתב על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר החב"די הראשון, והגיע למסקנה שבעצם עדיין לא התחיל לעבוד את ה' כראוי. הוא נהיה חסיד חב"די מסור של שלושת אדמו"רי חב"ד הראשונים, ולעתים קרובות נשלח על ידם לכפרים רחוקים להפיץ יהדות, עד פטירתו בגיל 74.

פעם, כשר' הלל כבר היה יותר מבן שישים, והיה באחת השליחויות שהטיל עליו הצמח צדק (הרבי החב"די השלישי) פרצה סערה נוראה והוא נאלץ למצוא מחסה בפונדק בכפר קטן אי שם בדרך.
 
בעל הבית של הפונדק היה יהודי ואפילו זיהה את ר' הלל. כשהוא הבין איזה אורח חשוב ההשגחה העליונה שלחה לו, הוא התמלא שמחה והשתדל לעשות כל מה שרק אפשר כדי להנעים את שהותו של ר' הלל בפונדק. "הרב החשוב מרגיש מאד לא טוב", הוא חשב לעצמו. "הסערה בטח הרסה את התכנית שלו והוא נמצא כאן כאסיר". 

הפונדקאי הציע לו מזון, מיטה, שתיה חמה, בגדים להחלפה, שמיכה חמה וספרי קודש ללמוד בהם, אבל ר' הלל לא היה מעונין באף אחד מאלה.

הוא ראה את כל המצב כמשהו מתוכנן מלמעלה, וביקש רק דבר אחד: לאסוף 'מנין' (עשרה יהודים), כלומר לחפש עוד שמונהב יהודים פרט לפונדקאי ולו עצמו. 

בתחילה בעל הפונדק לא הבין למה ר' הלל כל כך רוצה 'מנין'. אחרי הכל, מותר להתפלל בלי מנין, הלילה כבר ירד, בחוץ משתוללת סערת גשמים ורוחות ומי בכלל יעזוב את ביתו למטרה כזו? לא תהיה ברירה אלא לערוך חיפוש בכל הכפר... ואולי בכמה כפרים! ובכל מקרה, היהודים כאן לא היו דתיים במיוחד. 

הוא ניסה להסביר את המצב, אבל ר' הלל לא ויתר. הוא אפילו היה מוכן לשלם לכל אחד רובל שלם ובלבד שיבואו.

הפונדקאי הלביש את מעיל הפרוה שלו, כרך לצווארו צעיף, חבש לראשו כובע צמר, נעל מגפים, כופף את ראשו בגלל הרוח, פתח את הדלת ויצא החוצה להתחיל לחפש יהודים.

בסופו של דבר, היתה לו הצלחה יותר מהמשוער.

לאחר שעתיים של מאמץ, הוא הצליח למצוא שבעה יהודים! יחד עם ר' הלל ואתו - תשעה! אבל איפה הוא ימצא עוד יהודי? מה גם שהשעה הולכת ומתאחרת!

אבל משום מה ר' הלל סירב לותר. "תחשוב" הוא הורה לפונדקאי, "חייב להיות עוד יהודי אחד היכן שהוא! הבעל שם טוב אמר שאם יש תשעה יהודים, גם העשירי יופיע בקרוב. תנסה לחשוב ולמצוא עוד יהודי!"

אבל ככל שהוא התאמץ, הפונדקאי לא הצליח להעלות במחשבתו דבר. ואז אחד הנוכחים הרים יד, פתח עינים לרוחה ואמר: "היי, מה עם ויטלי! אם אפשר לקרוא לו יהודי... כלומר, לפחות הוא היה כזה! האם זה בסדר, כב' הרב? אם לא נשתמש בו, נשאר כאן כל הלילה... סלח לי .. אבל אנחנו כבר עייפים...!"

כולם הביטו זה על זה בשתיקה והנהנו בראשם.

ר' הלל הביט על הפונדקאי שהיה בדילמה ושאל: "מי זה ויטלי"?

הפונדקאי נבוך. מצד אחד הוא כבר רצה לסיים את פרשת המנין הזה ובלי ויטלי זה לא קורה. מצד שני, ויטלי גר רחוק, הסערה המשיכה להשתולל בחוץ ואין ספק שהוא יסרב. 

אבל בכלל האורח הנכבד כל כך רוצה את המנין?

הפונדקאי הגיב, "ובכן... אני משער... ויטלי הוא יהודי, אם אפשר לקרוא לו כך, הוא גר בכפר רחוק 2 מייל ו... הוא לא מאמין בשום דבר. כלום! מזה שנים הוא נשוי לאשה נכריה ויש לו כמה ילדים... הוא רחוק מיהודים ותפילות כמה שרק אפשר להיות רחוק. הוא פשוט לא יבוא!".

אבל זה לא עזר. "שמע", אמר ר' הלל, "אתה צריך ללכת להביא אותו לכאן. תגיד לו שאני מוכן לתת לו 13 רובל, אתה שומע? 13, אבל אל תעלה את המחיר יותר מזה. צא לדרך ותביא אותו". 

הפונדקאי רצה בכל לבו להשאר בבית אבל משהו באישיות של ר' הלל גרם לו שלא יוכל לסרב. הוא חזר ולבש את המעיל, הצעיף, הכובע והמגפיים ושוב יצא החוצה למרות סערת הרוחות, הגשם והשלג הכבד. והפעם, לכיוון ביתו של ויטלי בכפר השכן.

אחרי יותר משעה, הוא הגיע לביתו של ויטלי. הרוח נשבה בעוז והירח המלא נראה בבירור דרך השלג מסביב. "מה אני עושה? זה טירוף!" הוא חשב לעצמו. אבל הוא הקיש בדלת פעם ועוד פעם, עד שמישהו הגיב - "רק רגע, רק רגע!"

הדלת נפתחה והוא נכנס פנימה. "אני מגיע מהכפר השכן" הוא הסביר לאשתו של ויטלי תוך כדי שהוא מנער את השלג מהמעיל. אנחנו צריכים עשרה יהודים למנין ואני רוצה שויטלי יבוא. אני אתן לו על כך 13 רובל, כן, 13!"

בינתים ויטלי שכבר הלך לישון, התעורר, התיישב במיטה, נעץ מבט באורח שלו לאור עששית הנפט, ואמר בקול של אדם ישן למחצה – "מה? יהודים? תפילה? צא מפה! אני לא הולך לשום מקום בשביל כמה יהודים מוזרים. לך הביתה!!" ואז הוא נשכב בחזרה וכיסה את ראשו בשמיכה.

בדיוק כמו שהוא חשב, ויטלי סירב. הוא ידע את זה! הוא חזר לדלת, התעטף בבגדיו, והיה מוכן לצאת לדרך חזרה. אבל אז אשתו של ויטלי קראה בקול – "חכה, עצור!". היא פנתה לכיוון המיטה של ויטלי וצעקה לעברו – "אתה משוגע? 13 רובל זו משכורת של ארבעה חדשים! אתה קם כל לילה ללכת לעבודה בשכר של עשירית רובל, ועכשיו מישהו מציע לך 13 רובל ואתה מסרב? אתה לא מתבייש?!"

ויטלי מלמל משהו ו.. קם! הוא לבש מעיל, חבש מגפיים, מלמל עוד כמה מילים של תלונות ויצא בעקבות הפונדקאי, היישר למזג האויר הסוער.

אחרי יותר משעה, הם הגיעו. זה היה כמעט בחצות הלילה ועם בואם ר' הלל חייך בסיפוק, נטל ידיו ונעמד לפני התיבה לתפילת ערבית. 

התפילות שלו נוראות, מלהיבות ומרגשות. כל העת ויטלי עמד בפינת החדר כמהופנט ולא הסיר עין מר' הלל.

אחרי התפילה שנמשכה כחצי שעה, ר' הלל ניגש לפונדקאי וביקש לדעת מי הרב הזה, מה שמו ולמה הוא התפלל עם כל כך הרבה תחנונים?

"זהו ר' הלל מפאריטש", ענה הפונדקאי, "והוא תמיד מתפלל ברוב רגש".

פתאום עיניו של ויטלי התמלאו דמעות וגופו רעד בצורה בלתי מובנת. משהו קרה בתוכו. הוא התיישב בכסא הקרוב וזכרונות מלפני שלושים שנה הציפו אותו.

ר' הלל!... הוא נזכר איך כשהיה ילד בן חמש כל הכפר בו התגורר התכונן לביקורו של רב גדול וכולם אמרו כל אותו היום "ר' הלל, ר' הלל"...

הוא נדהם לגלות שהנה הההשגחה הפרטית זימנה לו שוב פגישה עם אותו ר' הלל.

לפי בקשתו של ויטלי, ר' הלל פנה לחדר צדדי שם הם הסתגרו לשיחה שנמשכה כשעתיים. ויטלי יצא מהחדר בתום השיחה כשעיניו אדומות מבכי ואמר לפונדקאי להעביר את 13 הרובל המובטחים לאישה הנכריה ואילו הוא עצמו יצא לדרך לליובאוויטש אל הצמח צדק כדי לקבל הדרכה איך לחזור ולחיות כיהודי. 

*

זה עונה על השאלות שלנו.

יש הבדל מהותי בין יהודים ללא יהודים. בני ישראל הם בעלי קשר ומחויבות מיוחדת לקבה"ה. זו כונת התורה באמרה שהיהודים הם בנים לקב"ה ועבדי ה'. גם כלל בני האדם הם מעשי ידיו היקרים של השם, אבל ליהודים יש שליחות מיוחדת להביא את דבר ה' לעולם. 

זה מה שויטלי הבין כשהוא ראה את ר' הלל מתפלל

וזה גם הסוד של השלום ושל הברכה ... שתי המתנות שניתנו לפנחס.

לכן פנחס הרג את זימרי וקיבל על כך שכר. זימרי היה דוגמא למסר שבני האדם, יהודים ונכרים כאחד, באו לעולם כדי ליהנות ולספק מאויים ויצרים, והתפיסה הזו הורסת את כל הבריאה.

אפילו הילד היהודי ה"בן החמש למקרא" יודע שזה לא נכון ולא רצוי. הוא כבר הספיק ללמוד שבני ישראל הם בנים לקב"ה וגם עבדיו והוא כבר יודע שלכן עליהם להיות קדושים ולהזהר לא לעבור על האיסור "לא תנאף". וכאן הוא מוסיף ולומד שיש לשעבד לעבודת ה' גם את היצרים הטבעיים.

המדרש והזוהר אומרים שנשמתו של פנחס היא הנשמה של אליהו הנביא מבשר הגאולה:

בדיוק כמו שפנחס לחם למען הקדושה של הגוף היהודי וגופו של אליהו התקדש עד כדי כך שהוא לא מת אלא עלה בסערה השמימה - גם משיח יהפוך את כל בני האדם ואת כל העולם הפיזי לדרגה של אלוקות בגלוי, שלום וברכות.

והכל תלוי בנו לעשות כל מה שביכלתנו כדי להביא את...
משיח נאו!

י"ז בתמוז תשס"ו