ב"ה יום שני, ז' אייר תשפ"א | 19.04.21
קללות, ברכות ומופת מהרבי

למה להקדיש פרשה שלמה בתורה לאנטישמי גס-רוח? הרב טוביה בולטון מסביר את הפרשה באמצעות סיפור חסידי (חצי שיעור)
הרב טוביה בולטון

בפרשת השבוע אנו לומדים מה קורה כאשר מישהו מנסה לקלל את היהודים - הקללה שלו הופכת לברכה. אנו קוראים איך בלעם, המקלל הגדול ביותר בכל הזמנים, היה זה שבסופו של דבר נתן הברכות הגדולות ביותר שרק אפשר - ביאת המשיח. יתר על כן, למעשה הנבואות הכי ברורות על ביאת המשיח באו מפיו המרושע.

אבל במבט ראשון זה לא מובן. למה להקדיש פרשה שלמה בתורה לאנטישמי גס-רוח? למה שמשה רבנו לא יברך את היהודים וחסל? למה בכלל הברכות צריכות לבוא מפי מקלל?

בנוסף, השבוע חל חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז, הימים שבהם חסידי חב"ד חוגגים את שחרורו הניסי של הרבי הקודם מליובאוויטש ממות בטוח בבית הסוהר הסטליניסטי.

האם יש קשר בין השניים?

אפשר להבין את זה לפי סיפור שרעייתי שמעה רק לאחרונה.

הרב יצחק דוד גרוסמן, הרב הראשי למגדל העמק בארץ ישראל יכול לזקוף לזכותו הרבה מעשים טובים. הוא מסייע לעשרות אלפי אנשים ובשעתו היה מועמד למשרת הרב הראשי לישראל בזמנו.

אבל יום אחד הוא נתקל בבעיה אישית. היה זה כאשר
הרופאים קבעו בפסקנות כי בתו חיה, שהיתה אז כבת שש- עשרה תהיה עיורת למחצה כל ימיה, חס-ושלום. לדבריהם, עינה הימנית לעולם לא תצשוב לראות והיא שמחה על כך שלפחות העין השמאלית כן מתפקדת. 

היה זה לפני כעשרים שנה. בית הספר 'בית חנה' בצפת בו היא למדה יצא לטיול שכלל גם הליכה רגלית ביער.

ההליכה היתה מאוד מהנה. הבנות צעדו בשורה עורפית בין העצים כשהן מקשיבות למשב הרוח וציוץ הציפרים שעשו ממעל והכל היה מאד נחמד עד שמשהו, אי שם בחלל, משך את תשומת הלב של חיה.

היא עצרה לרגע בעוד התלמידה שלפניה המשיכה ללכת ותוך כדי הליכה דחפה קדימה ענף גדול. כשתנופת הדחיפה פגה והענף חזר למקומו בחוזק, משום מה הוא הכה בעצמה בעין הימנית של חיה.

היא זעקה, נפלה על ברכיה בכאב וכמעט התעלפה. דם ניגר מפניה כשחברותיה הרימו אותה ורצו בחזרה לכניסה לפארק. העין הימנית שלה התנפחה מאד ובעצם כל הפנים שלה נפגעו.

חצי שעה אחר כך, בבית הרפואה, הרופאים הצליחו לעצור את הדימום, ערכו בדיקות והחליטו שהדבר היחיד שיכול לעזור להשיב את העין לתפקוד תקין הוא ניתוח מסובך שרק מומחה גדול יכול להחליט האם לבצע אותו.

למחרת, אביה לקח אותה למומחה. ביום הבא, הם ביקרו  אצל מומחה נוסף וכעבור יומים אצל עוד מומחה. כך, במשך שבועות הם רצו מרופא לרופא ושמעו מכולם את אותה אבחנה: הנזק בלתי הפיך ושום ניתוח לא יועיל. אין תקוה.


היא לקחה כדורים לשכך את הכאבים וחבשה משקפי שמש כדי להסתיר את מראה העיניים, אבל העין היתה נפוחה, כואבת וכל הזמן מלאה דמעות. חיה הפכו לסבל מתמשך.

הרב גרוסמן מצידו הקדיש כל כך הרבה זמן וכוחות נפש לסבלה של בתו עד שבקושי הצליח להמשיך בדאגתו למוסדות החינוך "מגדל אור" בהם מתחנכים כאלף תלמידים ועל שולחנו החלו להערם חשבונות של תשלומי משכורת לעובדים ולספקים שלא יכלו לחכות יותר.

לכן, בעיצומה של פרשת העין הוא גמר אומר לנסוע לארה"ב למצוא תורמים חדשים ולשכנע את הישנים לתרום עוד.

ואז מישהו הציע שאם הרב כבר נוסע לניו יורק אולי הוא יקח את הבת שלו לרופא עינים מפורסם, כנראה הטוב בעולם שחי בניו יורק. ואולי הוא יוכל לעזור לה.

אבל לרב גרוסמן היו ספקות רציניים האם לקבל את ההצעה. ראשית, כל הרופאים בישראל קבעו פה אחד שאי אפשר לעשות שום דבר. ולא מסתבר שכולם טועים. ובנוסף, הבת עברה סבל רב ומי יודע האם במצבה כדאי לה לצאת למסע ארוך. 

הרב גרוסמן החליט לשגר פקס ס לרבי מליובאוויטש ולשאול בעצתו.

התשובה הגיעה במהירות. הרבי ממליץ על הנסיעה והביקור אצל המומחה הנודע בניו יורק.

יומיים אחר כך הרב גרוסמן ובתו היו במטוס בדרך לניו יורק. הנסיעה העצימה את הסבל ואת אי הנוחות אבל מנגד עמדה ברכתו של הרבי והאב והבת השתדלו להתעודד.

עם בואם לניו יורק הבת הבעיה את רצונה הרבי יברך אותה אישית עוד לפני הביקור אצל הרופא.

הם נחתו בערב ובבוקר שלמחרת האב והבת עמדו בכניסה ל-770 איסטערן פארקווי, בית המדרש המרכזי של הרבי  בקראון הייטס, יחד עם עוד הרבה מבוגרים וילדים שהמתינו לבואו של הרבי.

המכונית של הרבי התקרבה. הרבי יצא, נתן לילדים מטבעות לתת לצדקה ואחר-כך פנה אל הרב גרוסמן.

"רבי!" אמר הרב גרוסמן כשהוא נרגש, "אני מבקש ברכה לרפואה שלימה לבתי".

"אמן!" ענה הרבי. "תזכה לגדל אותה לתורה לחופה ולמעשים טובים" ואז הרבי פנה לחיה, ואחרי רגע איחל לה: "רפואה שלימה". ואז הרבי נכנס לחדרו והדלת נסגרה.

בשלב זה הרב גרוסמן ביקש מבתו להמתין לו במבוא הבית והוא יכנס לבית הכנסת לתפילת שחרית. והיא נענתה. 

כעבור זמן קצר מאוד, לפתע, המשקפיים שלה נשברו. הם נפלו ונשברו לשניים. היא ניסתה איכשהו להרכיב אותם בחזרה, אבל זה היה בלתי אפשרי.

חיה הרגישה מבוכה. היא התביישה לעמוד כך בעין נפוחה בכניסה ל-770 ואפילו חשבה איכשהו לקרוא לאבא שלה לצאת מבית הכנסת. ואז פתאום הבחינה במשהו מאד לא רגיל: העין שלה כבר לא כואבת!

היא נגעה בעין בעדינות והיה נראה שהנפיחות ירדה .. ו.. זה לא כואב!

למעשה... היא התחילה לראות! 

ואולי לא. אולי זו היתה טעות. חיה היתה מאוד נרגשת. היא כיסתה את העין השמאלית שלה כדי לבדוק אולי היה זה רק דמיון ו.. התברר שלא. היא באמת יכולה לראות!

אביה יצא מבית הכנסת ולא היה יכול להאמין למראה עיניו. בתו נראתה בדיוק כמו לפני הטיול במהלכו נפגעה! הנפיחות נעלמה, העינים שלה נראו כאילו כלום לא קרה!

"אין צורך ברופא" היא אמרה בשמחה, "שתי העינים מתפקדות"!

אבל כעבור זמן מה הם החליטו שאם הרבי אמר שהם יבקרו אצל הרופא המומחה, חייבת להיות לכך סיבה. זה אמנם יקר, אבל הרבי אף פעם לא טועה.

מאוחר יותר באותו יום הם ישבו לפני הרופא בלשכתו והוא עיין במסמכים ובתוצאות הבדיקות שהיא הביאה מארץ ישראל, ו... גירד בראשו במבוכה.

"אינני מבין", אמר הרופא לרב גרוסמן כלא מאמין. "האם אתה אכן בטוח שהבדיקות הללו הןם שלה ולא של מישהו אחר? מה קורה כאן? הרגע בדקתי את בתך ואין לה שום בעיה. האם מישהו כאן חומד לצון?"

"לא", ענה הרב גרוסמן, "זה התיק שלה. אתה רואה את התאריך בשולי הדף? זה רק לפני ימים אחדים, לפני שהגענו אל הרבי מליובאוויטש".

"אהה, הרבי מליובאוויטש!" אמר הרופא תוך כדי שהוא סוגר את האוגדן עם המסמכים, "ובכן, זה ההסבר. אם הרבי בליובאוויטש בתמונה, הכל אפשרי".


מתוך סקרנות, הרופא הרופא ערך סדרה נוספת של בדיקות שנועדו לבדוק את העבר של העין בניסיון לגלךות אם בעבר היא עברה טראומה כלשהו אבל גם הבדיקות הללו לא גילו דבר. לשביעות רצונו, לא היה ניכר שום נזק בעין!

מסתבר שהרבי חולל שינוי בעבר, בדיוק כמו בהווה ובעתיד!

*

כעת, אדם חושב מן היישוב עלול לשאול: מה הרעיון בכל זה? אם הרבי פתר את הבעיה, למה הקב"ה מלכתחילה יצר את הבעיה? האם לא היה עדיף שמלכתחילה היא לא היתה נפגעת?

כך גם ביחס לרבי הקודם. למה היה עליו להכנס למאסר רק כדי להשתחרר?

אבל התשובה היא שהדרך היחידה לגלות את עצם הנשמה ואת עצם הכוח של השם בעולם היא על ידי התגברות על מכשולים.

למעשה, רק כוח שמעל לטבע; אפילו למעלה מה'טבע' והסדר הרוחני יכול להתגבר ואפילו להפוך קשיים ו'קללות' לברכות.
וזה תפקידם של היהודים:

לגלות בעולם את הכוח שמסוגל לשנות.

לכן עשרת הדברות מתחילות ב"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים".

היהודים נבחרו לגלות את הכוח האלוקי שיוציא את כלל האנשות מכל ההגבלות (מצרים בעברית משמעותה גם מיצרים והגבלות).

אבל הדרך היחידה לגלות את הכוח הזה היא להיות קודם במאסר ולהיות מוקף במיצרים והגבלות.

בדיוק כמו שבסיפור שלנו, הטראומה שעברה על חיה היא זו שגרמה להתגלות ניסים גדולים באמצעות הרבי.

לכן הרבי הקודם היה צריך להתגבר על הארכי-רשע סטאלין.

ולכן הברכה על ביאת המשיח יצאה מפיו של בלעם ובאה כאשר הקללות הפכו לברכות.

הארכי רשע בלעם היה המכשול האולטימטיבי! השם נתן לו כוח רוחני שוה לזה שניתן למשה רבנו! (במדבר רבה יד, לד. ועוד) ולכן הוא היה זה שגילה את הברכה האולטימטיבית שתהפוך את הרע לטוב: משיח.

בכל אופן, הגיע הזמן שמשיח אכן יהפוך את כל הקללות ואת כל הסבל לברכות ולשמחות. יש כבר יותר מדי סבל, יותר מדי צרות ויותר מדי חושך!

זה תלוי בנו! אנחנו יכולים להביא את משיח אפילו רגע אחד קודם על ידי עשיית יותר מעשים טובים, ללמוד יותר על משיח, להשקיע יותר מרץ חיובי בחיים שלנו ולעשות כל אשר ביכולתנו כדי להביא את

משיח נאו!

י' בתמוז תשס"ו