ב"ה יום שני, ז' אייר תשפ"א | 19.04.21
סדר הדיווח - קריטי

איך יהודים היו מסוגלים להתנגד לה' ולמשה עבדו אחרי כל הניסים הנפלאים שחוו? הרב טוביה בולטון מסביר את הפרשה בסיפור חסידי (חצי שיעור)
הרב טוביה בולטון

השבוע אנו קוראים בתורה (בארץ ישראל) על התנהגות בלתי ראויה של בני ישראל. משה רבנו הורה להם להיכנס לארץ ישראל וכו-ל-ם... סירבו.

האם זה מתקבל על הדעת? איך היהודים היו מסוגלים להתנגד לה' ולמשה עבדו אחרי כל הניסים הנפלאים שחוו? האם הם באמת חשבו שה' לא יכול לעזור להם לכבוש את ארץ הקודש שהוא עצמו הבטיח לאברהם ליצחק וליעקב?

יתר על כן: הרי עד שהמרגלים הסיתו אותם לחשוב אחרת, בני ישראל כן רצו ללכת אחרי משה לארץ, ומה קרה שהמרגלים הצליחו לשנות את דעתם? הרי בסך הכל הם  מסרו דיווח אובייקטיווי מדוייק על הארץ ועל יושביה?

נכון שהמרגלים הוסיפו מסקנה "לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו" (יג, לא) אבל זה בוודאי לא עילה להפוך עם שלם למורדים!

מצד שני, חייבים לומר שמשהו מאוד משמעות קרה שבעקבותיו כל היהודים שינו את דעתם... וזה חייב להיות מאוד רלוונטי לגבינו גם כיום, מאחר שהדבר מופיע ב'תורה', מלשון הוראה.

כדי להבין את זה, הנה סיפור.

*

החסיד ר' יהודה לייב הופמן עלה זה עתה לרכבת בפטרבורג, מצא את מקומו והתכונן למסע בן עשר שעות לכיוון ליובאוויטש. והנה הוא חש שמישהו מתבונן בו. הוא הביט על האיש ושם לב שזהו יהודי עבדקן שמסתכל בו בעניין רב. הוא הנהן לעברו לשלום, האיש הגיב, לחץ יד והציג את עצמו.

"אחה"צ טובים וסליחה על ההפרעה. שמי מ... סליחה על השאלה, אבל אתה חסיד של הרבי מהר"ש מליובאוויטש (רבי שמואל, האדמו"ר הרביעי בששושלת אדמו"רי חב"ד)?

ר' יהודה לייב ענה בחיוב ואז האיש התיישב ממולו והמשיך:

"אני מכיר את הרבי מהר"ש. הוא באמת איש אלוקים, הוא שינה את חיי. לכן אני נמצא עכשיו ברכבת. גם פני מועדות לליובאוויטש, ואני עושה זאת בפעם השניה בעשר השנים האחרונות. אם לא אכפת לך, אני מרגיש חובה לחלוק אתך את הסיפור שלי. זה מדהים שדווקא היום אני פוגש חסיד של הרבי!"

היה ניכר על המספר שהוא נתון בסערת רגשות. מ' הוא הוציא מטפחת, ניגב את מצחו והמשיך.

"נולדתי לפני כ-55 שנים, לא הרחק מכאן, למשפחה חרדית והצטיינתי בלימודי התורה. כשהייתי רק בן 5 או 6 כל המורים שלי כבר אמרו שאהיה רב גדול ומפורסם ותלמיד חכם מופלג, אבל הם לא ידעו כמה הם טועים. כשהיתי בן 16החלטתי לבחור לעצמי דרך אחרת. התחלתי לקרוא כתבים של פילוסופים והוגים חילוניים ידועים והתלהבתי מרעיונות רדיקליים כפרניים.

כעבור זמן קצר התחלתי לבזבז אינספור ימים בבתי קפה, בשיחות על הרעיונות הללו וזנחתי לחלוטין את לימוד התורה. בודאי הוריי ומוריי מילאו את חובתם להוכיח אותי, אבל דבריהם גרמו לי רק שנאה וריחוק. יום אחד החלטתי – עד כאן. ארזתי את חפציי, עקרתי לעיר אחרת, החלפתי את שמי ואת דתי ונעשיתי אדם אחר.

נרשמתי ללימודי רפואה באוניברסיטה וסיימתי את הלימודים עם אותות הצטיינות. בהמשך התחתנתי עם בת למשפחה נכרית מאד עשירה. נולדו לי כמה ילדים, פתחתי מרפאה וכעבור זמן קצר יחסית הפכתי לרופא עשיר ומפורסם בפטרבורג.

כך עברו עליי כעשרים שנה במהלכם לא חשבתי על יהדותי או על הוריי. הייתי שקוע לחלוטין בעבודה ובאירועים חברתיים ולא חשבתי כלל על העבר.

ואז לילה אחד, לפני כעשר שנים, חלמתי שאיש זקן עטור זקן לבן ולבוש בגדים לבנים ניצב ברקע שחור לחלוטין ומביט בי.  תחילה לא הכרתי אותו, אך כשהחל לדבר נזכרתי... היה זה אבי!

הוא פתח ואמר אמר שחיפש אחרי ללא הצלחה במשך שנים וכעת כבר איננו בן החיים והמשיך כי הוא מתחנן אליי לשוב לאלוקי אברהם יצחק ויעקב... ואז נעלם.

התעוררתי נרגש, אבל לא סיפרתי על החלום לאשתי או למישהו אחר. הם לא ידעו שאני יהודי ולא רציתי לחשוף בפניהם את סודי, אבל הייתי נרעש ונפחד כפי שלא הייתי מעודי. 

אחרי כמה ימים נרגעתי. אמרתי לעצמי, אחרי הכל זה רק חלום.. וגם אם זה אתית... אז מה, אף פעם לא שמעתי לאבי בחייו ולמה שיהיה אכפת לי ממנו עכשיו? החלטתי לשכוח את הכל ואם זה יקרה שוב, להתעלם.

אבל זה לא היה פשוט כל כך.

כעבור כמה ימים, החלום חזר על עצמו והפעם השפעתו היתה יותר חזקה. המחזה הפחיד אותי מאד וכמעט פרצתי בבכי ואמרתי לאבי שאני מצטער ומבקש סליחה ... אבל אז – בחלום – אמרתי לעצמי: מה יש לי להצטער? שעזבתי את הדת המיושנת?!

אבל לפני שהספקתי לומר משהו, אבי אמר – עשה זאת למען האמת.

ושוב התעוררתי מזיע ומפחד.

כשנרגעתי, שוב ניסיתי להוציא את כל הסיפור מהראש ולחשוב על דברים אחרים, אבל הדבר רדף אחרי יום ולילה ומצבי הלך והחמיר. כולם התחילו להרגיש שאני מתנהג באופן מוזר, מתוח ומרוחק.

ואז קבלנו הזמנה לאירוע חברתי גדול. זה היה אחרי כמה חדשים רגועים יחסית אבל עדיין הייתי רחוק מהתנהגות נורמאלית. כיוון שהייתי נתון בדכאון, אשתי שמחה על ההזמנה. היא קיוותה שהבילוי בחברת אנשים רבים, יהווה לגביי הזדמנות מצוינת לשוב לחיים תקינים.

ואכן, היה נדמה שהכל עובד לפי התכנית. האולם המפואר היה מרהיב, המוסיקה היתה שמחה, האוכן היה מצויין והברנדי היה משובח. גם הקהל היה נפלא. היו אלה האנשים העשירים והנחשבים ביותר בפטרבורג ובסך הכל נהנינו מאוד. שתיתי כמות הגונה של קוניאק והרגשתי כל כך טוב עד שבשלב מסויים ניגשתי למרכז רחבת הריקודים והתחלתי לפזז ולכרכר. כולם עמדו מסביב ומחו כפיים בהנאה.

ואז לפתע פתאום, הופיע מולי על רחבת הריקודים ... אבי! הפעם הוא היה נראה יותר כאדם מן היישוב. הקריאה שלו לשוב אל היהדות, הכעיסה אותי מאוד. הפסקתי לרקוד, הצבעתי עליו וצעקתי – עזוב אותי! לך! המוזיקה פסקה וכולם נבהלו. אבל אני המשכתי – אני עושה מה שאני רוצה ואתה לא תעצור אותי! עזוב אותי!

מרוב כעס, הוצאתי את אקדחי, איימתי עליו ויריתי!! 

היתה אנדרלמוסיה. נשים צעקו והתעלפו וגברים רצו לכיוון הדלת... רק בנס איש לא נפגע.

כמובן, כולם חשבו שהרופא המכובד יצא מדעתו. והם צדקו. ברחתי מהחדר והחלתי להתייפח. הרגשתי שאני משתגע!! היתי צריך טיפול דחוף.

בבוקר שלמחרת ארזתי מעט בגדים והרבה כסף והלכתי לרכבת. איכשהו הגיע לאוזני שמו של הרבי מליובאוויטש ושמעתי שהוא כאיש קדוש עם כוחות רוחניים גדולים. אשלם לו הרבה כסף והוא ירפא אותי, חשבתי.

הגעתי לליובאוויטש, קבעתי תור ליחידות וחרי מנוחה קצרה, נכנסתי לחדרו של הבי עם צרור כסף באמתחתי, מוכן להציע את מבוקשי, אבל מיד שראיתי את הפנים הקדושות של הרבי קפאתי על מקומי. ראיתי אדם מסוג אחר לגמרי ממה שראיתי אי פעם... אינני יכול להסביר את זה, אבל זה היה כמו להביט בחלון עם אופק שלא נגמר.

אבל הרבי אפילו לא הסתכל עלי. הוא קם ממקומו, התקרב לחלון כאילו ביקש לשאוף אויר צח, פתח החלון ואמר כמי שמדבר אל עצמו - מה עושה בביתי אדם שניסה להרוג את אביו?

פתאום האמת הכתה בי כפטיש! נפלתי על ברכי, ותפסתי את ראשי בכפיי כאילו כל העולם התהפך. הרבי צדק! ניסיתי להרוג את אבי! בעצם, זה מה שעשיתי במהלך כל עשרים השנים שחלפו! 

התחלתי לבכות ולבכות עד שחשתי שנשמתי עומדת לצאת מגופי. כל חיי היו טעות ענקית ומכוערת ועכשיו חשתי חרטה עמוקה.

אחרי כמה דקות התאוששתי והתחננתי לרבי לתקן את נפשי. הרבי הורה לעזוב את המשפחה הנכרית שלי, לתת להם חצי מרכושי, לעבור לעיר רחוקה ולהקדיש את חיי לתורה ותפילה עד שמשהו (שאינני יכול לגלות מהו) יתרחש וזה יהיה סימן שה' סלח לי. הרבי אמר לי שכאשר הסימן הזה יתממש, אשוב אליו לליובאוויטש.

הוא באמת איש אלוקים! היום ראיתי את מימוש הסימן שהרבי דיבר עליו ואני בדרכי אליו.

*

זה עונה על השאלות שלנו.

הרבי מליובאוויטש אומר שה'תרגיל' העיקרי שהמרגלים השתמשו בו להסית את העם נגד משה היה שינוי הסדר שמשה נתן להם.

משה ידע שבעצם כולם התכוונו לכבוש את הארץ, כפי רצון ה', ללא הבדל כמה זה קשה וכמה אנשי הארץ חזקים והם שלחו את המרגלים לסייע להם להשיג את המטרה הזו.

לכן אמר להם קודם כל לדווח על הענקים היושבים בארץ (יג, יח) ואחר-כך לספר על הפירות וכל השפע (יג, יח-יט) כך שהתועלת האישית תהיה בעדיפות שניה.

אבל המרגלים חשבו אחרת. כשבאו לארץ כנען, הם פחדו וגילו שאיפה לשלום, לביטחון ולטובה שה' נתן להם במדבר. שם הם יכולים ללמוד תורה ללא הפרעה. הם התחכמו ושינו את סדר הדיווח על-מנת לשכנע את האנשים לנטייה הטבעית שלהם. תחילה הם סיפרו על הארץ השופעת והראו את הפירות הגדולים ואז, כשהיו בטוחים שכולם חושבים רק על הפירות ושכחו את המטרה שהשם קבע להם, הם התחילו להפחיד את העם בטענה שיושבי הארץ הם קשים ואיומים. 

התוצאות הללו הניחו את היסוד לאסונות הגדולים של עמנו, גרמו את החורבן של שני בתי המקדש שהיה בדיוק ביום שבו המרגלים מסרו את הדיווח הבעייתי שלהם - תשעה באב וגרמו לנו גלות שנמשכת כמעט אלפיים שנה.

כאשר העם הנבחר של ה' התחיל לפעול על פי ההיגיון, כמו מר מ' בסיפור, התוצאות היו הרסניות.

וכל זה מאד רלוונטי לדורנו. הרבי מליובאוויטש אומר פעמים רבות דורנו הוא הדור של משיח והגאולה השלימה.

זה הדור שבו יופיע מלך שישיב את כל בני ישראל לשמירת תורה ואת כל הנכרים לעבוד את השם לפי שבע מצוות בני נוח.

עלינו להניח את כל האינטרסים האישיים הצידה, ללמוד על משיח, ללמוד את דברי הרבי על משיח ולעשות כל אשר ביכולתנו להביא את המנהיג שיביא את כל בני ישראל לארץ ישראל... כפי שמשה רבנו רצה.

משיח נאו!

י"ח בסיון תשס"ו