ב"ה יום שני, ז' אייר תשפ"א | 19.04.21
הרגש לא מספיק

מדוע התשובה כרוכה בוידוי בדיבור? האם לא די בשינוי בלב? הרב טוביה בולטון בטור לקראת חג שבועות עם סיפור חסידי ונמשל (חצי שיעור)
הרב טוביה בולטון

ביום שישי הקרוב יחול חג השבועות ולמחרת, ביום השבת קוראים (בארץ ישראל) את הפרשה השניה בספר במדבר – פרשת "נשא" (בחו"ל, החג הוא בן יומיים וקוראים את פרשת נשא בשבת הבאה).

בין המצוות שנאמרו בפרשת נשא, נמנית מצוות התשובה על חטאים ועוונות. לפי היהדות, ה' סולח לכל מי ששב באמת, אלא שתשובה אמיתית מותנית בשלושת הדברים הבאים: 1. חרטה גמורה על העבר. 2. החלטה להשתפר בעתיד. 3. וידוי והצהרה בדיבור לפני ה' על מילוי שני התנאים הקודמים. 

גם בעת מתן תורה, לפני 3316 שנים, בני ישראל שבו אל ה' והתשובה היתה מורכבת גם מהצהרה בדיבור – ההכרזה  "נעשה ונשמע".

אבל במבט ראשון זה לא מובן:

מה הצורך באמירה הזו? ובאותה מידה, מדוע התשובה כרוכה בוידוי בדיבור? האם לא די בשינוי בלב? ואיך דיבור יכול לגרום לה' לתת את התורה או לסלוח, הרי בכל מצב, בין אם נבטא זאת בדיבור ובין לאו, ה' יודע היטב האם אנחנו כנים ומתכוונים באמת?!

כדי להבין את זה, הנה סיפור.

לפני כ-150 שנה, ביער עבות ליד העיר פולוצק שברוסיה עבד חסיד חב"ד שנקרא לו ר' שלמה. הוא היה תלמיד חכם מופלג וגם איש עסקים. ר' שלמה רכש חלקות יער, הביא פועלים לחתוך את העצים ומכר את סחורתו לבתי חרושת בריווח נאה. המלאכה היתה גדולה. היה צריך לחטוב את העצים כראוי, להוביל אותם לשפת הנהר הסמוך ולקשור אותם בחבילות לקראת המשלוח לבתי החרושת במרחקים.

בשל כך, ר' שלמה נאלץ לעזוב את ביתו כמה חדשים בשנה, עד לסיום העבודה, אבל זו היתה הפרנסה שלו.

בכל ימי שהותו בפולוצק, בה היתה לו אכסניה צנועה, נהג ר' שלמה לסור מדי ערב לבית הכנסת המקומי ולאחר תפילת ערבית היה שוקע בלימוד גמרא אל תוך הלילה. כך עשו גם עוד עשרות יהודים תושבי המקום וכולם למדו בחברתות.

כאורח בעיר, לא היה לר' שלמה חברותא, אבל הדבר לא הפריע לו. הוא היה למדן גדול ולמד לבד ללא קושי. בבית הכנסת היה למדן נוסף שגם הוא למד ללא חברותא. היה זה יהודי בעל מראה מרשים, גבה קומה וזקנו נאה והאיש, נקרא לו ר' זונדל, נחשב לגדול תלמידי החכמים בעיר. באותם ימים הוא היה כבן שישים. ר' זונדל היה בקי בכל התלמוד וההבנה שלו היתה מעמיקה עד כדי כך שלא הצליח למצוא לעצמו חברותא.

עם זאת, ר' זונדל ניחן בלב טוב ותמיד עמד הכן לסייע לכל מי שבמהלך הלימודים נתקל בשאלה כלשהי. לכן, כשר' זונדל הבחין בעובדה שר' שלמה לומד ללא חברותא, הוא הסיק מכך שכנראה הוא זקוק לעזרה והציע את שירותיו. 

לשמחתו הוא הופתע לגלות שר' שלמה הוא למדן מופלג המתמצא היטב בסוגיות הש"ס והציע שילמדו יחד בחברותא. 

השותפות עבדה היטב; שלמה תרם ללימוד בצוותא חיות, התלהבות ושמחה ואילו זונדל גילה לפני שלמה עומק חדש.

הכל התנהל כשורה עד שר' שלמה הבחין בתופעה מוזרה. כל פעם שבמהלך הלימוד נזכר שם שמים בקטע כלשהו, וזה היה לעתים קרובות, ר' זונדל היה משתתק באופן מוזר.

ככל שחלפו הימים, הדבר נהיה בולט יותר ויותר, אבל בתחילה ר' שלמה התעלם מכך ועשה עצמו כאילו אינו מבחין בהנהגתו המשונה של חברו. 

לילה אחד, כאשר שוב נזכר שמם ה' בקטע הנלמד, ר' זונדל התחיל להתנהג בצורה ממש תמוהה. הוא התחיל למלמל דברים לא ברורים ולהניע ראשו משל היה רוצה לומר משהו אבל איננו מסוגל.

"הכל בסדר? אתה לא מרגיש טוב?" שאל ר' שלמה.

ר' זונדל החויר וכבש את פניו בקרקע. כעבור רגע הרים את עיניו ואמר: "יש לי ספיקות באמונה בה'". עיניו התמלאו דמעות והוא המשיך בטון מתחנן:

"קראתי ספרי פילוסופיה ויש לי שאלות שאינני יכול לענות עליהם... הרבה שאלות קשות אודות הקב"ה... איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שהוא קיים... ואולי הוא לא אין סוף... ואם הוא קיים ואין סוף, מה אכפת לו מה אנחנו עושים... ואיך יתכן שהוא היה קודם שנברא העולם? וממה הוא יצר את העולם? ... ועוד שאלות רבות... לפעמים אני מרגיש שאני יוצא מדעתי מרוב הספיקות. תוכל לעזור לי?...". 

ר' שלמה הגיב ואמר שתורת החסידות עוסקת בדברים הללו והבטיח לעשות ככל יכלתו כדי לקרב אותו לאור החסידות ולהציל אותו מהלבטים המייסרים. 

מאותו ערב והלאה, לאחר שבאי בית המדרש עזבו, ר' זונדל היה מציג את אחת משאלותיו והם היו משוחחים על כך.

לבסוף ר' זונדל חש שיש לו מוצא כלשהו מהסבך. למרות שכל תשובה גררה שאלות נוספות, הוקל לו בשל עצם העובדה שהוא מצא מישהו שמבין אותו ויכול לדבר אתו.

עם בוא האביב, הנהר הפשיר, משלוחי העץ יצאו ליעדם והגיע הזמן שבו ר' שלמה היה אמור לשוב הביתה לחג הפסח.

"מה אעשה עכשיו?!", השיח ר' זונדל בפני ר' שלמה את דאגתו. מאז באת לפולוצק אני שמח שסוף סוף מצאתי מישהו לבטוח בו, בנוסף לחברותא ללימוד. מה אעשה בלעדיך? אני כבר אדם זקן ואינני יכול לעזוב וללכת אחריך", והוא פרץ בבכי.

"עצתי לך", הגיב ר' שלמה, "שתיסע לליובאוויטש, תגלה את צערך בפני הצמח-צדק (האדמו"ר החב"די השלישי) והוא יענה לך על כל השאלות שלך".

ר' זונדול שמע על הרבי מליובאוויטש והחסידים שלו, אבל עד עתה לא גילה בהם התענינות כלשהי, אם כי בהחלט לא היה 'מתנגד'. הוא פשוט היה מסור לחלוטין ללימודים.
 
בלית ברירה הם נפרדו. ר' שלמה הבטיח לשמור על קשר מכתבים וזה היה אמור להיות סוף הסיפור, אבל העובדות היו מפתיעות. 

לקראת חג השבועות, ר' שלמה קיבל רשות מאשתו לנסוע לליובאוויטש כדי לעשות את החג במחיצת הרבי.

המסע נמשך כמה ימים אבל הוא עבר מהר כאילו היו אלה רק דקות מעטות, ור' שלמה מצא עצמו צועד ברחובותיה של ליובאוויטש, שמח לפגוש חסידים שלא ראה שנים.

לפתע, מישהו בא מאחוריו, שם את ידייו על עיניו ואומר: "תנחש מי אני"... 

ר' שלמה פנה אחורה והנה הוא רואה שהאיש החומד לשון בשובבות הוא לא אחר מאשר ר' זונדל הרציני שעומד מולו בידיים פתוחות וחיוך מלבב. הם התחבקו ור' זונדל סיפר את סיפורו.

"אתה צדקת. הרבי אכן ענה על כל השאלות שלי. לראשונה אחרי שנים אין לי ספקות והתלבטויות, ומה שמעניין במיוחד הוא שהרבי עשה זאת בתוך שניות!"

"מה היה? מה הרבי אמר לך?" שאל ר' שלמה.

"ובכן", השיב ר' זונדל, "כפי שאתה רואה, שמעתי לעצתך ואחרי פסח הגעתי לליובאוויטש. כעבור מספר ימים נקבע לי תור להכנס לשיחה אישית עם הרבי, שאתם, בעצם אנחנו, קוראים יחידות. 

"כשנכנסתי, אמרתי לרבי שיש לי הרבה שאלות על הקב"ה שגורמות לי התלבטות קשה ועצב רב. הרבי הביט עלי ושאל האם אני יודע מי הם אביי ורבא. אם מישהו אחר היה שואל אותי הייתי מחשיב אותו עם הארץ, הרי כל מי שפותח גמרא יודע מי הם... אבל משהו באישיותו של הרבי הרשים אותי.

אמרתי שהשניים הם מגדולי החכמים הקדושים ביהדות ושמותיהם מוזכרים מאות פעמים בתלמוד.

הרבי הביט אל עמקי הנשמה שלי ואמר – אם להם לא היו שום ספקות, למה לך יש?

לפתע כל השאלות שלי נפלו. אבן נגולה מעל ליבי וחשתי אדם חדש. מאז אני לומד חסידות יומם ולילה.

*

זה עונה על השאלות שלנו. המסר המרכזי של שבועות הוא תשובה והתחדשות.

כאשר השם נתן את התורה הוא שינה, כיבכול, את טבעו ונהיה בר-גישה לעולם... אבל זה היה בתנאי שהיהודים גם הם ישנו את הטבע שלהם ויהפכו ברי-גישה אליו ואל תורתו.

גם המסר של מצות התשובה זהה כי תשובה היא לשוב  לשוב אל המקור שלנו מתוך התחדשות מוחלטת של כל מציאותינו. 

כמו ר' זונדל, שהרבי פתר את כל שאלותיו על ידי כך שהשיב אותו לשורש התורה. לפתע הוא התחדש ונהיה שוב צעיר. 

הכוח להתחדש נובע מהעובדה שהתורה מעדיפה את הפיזי על פני הרוחני. לכן השם נתן את התורה ואת מצותיו בעולם הזה, כי באופן פרדוכסלי רק לגשמיות – אם תנוצל נכון – יש כוח לגלות ולעורר את דרגות האלוקות הגבוהות ביותר.

לכן בני ישראל היו צריכים לקבל התורה בדיבור וולכן אנחנו צריכים לעשות תשובה בדיבור... כי דיבור, בהיותו יותר גשמי מאשר סתם רגש או מחשבה, ממשיך את ברכות השי"ת ונותן כוח להתחדש ולשוב במידה שמחשבה ורגש לא יכולים להשיג!!!

ההתגלות המלאה של כל אלה תהיה על ידי משיח, כפי שהזוהר אומר שבימות המשיח, הודות לגילוי משמעות חדשה וברכות חדשות בתורה במצוות ובכל היבטי הבריאה – גם הצדיקים ישובו לדרגה יותר גבוהה, משהו מעין מה שהרבי עשה לר' זונדל.

וגם ביאת המשיח קשורה בהצהרות בדיבור. הרבי מליובאוויטש אמר שעלינו לבטא את הציפיה לגאולה באמצעות הכרזה בקול: "ווי ואנט משיח נאו!" ו"עד מתי"

ויהי רצון שחג השבועות יביא עמו שפע ברכות של תשובה והתחדשות עד הברכה הגדולה מכולן – התגלות משיח נאו!

ד' בסיון תשס"ו