ב"ה יום רביעי, י"ח אלול תשע"ט | 18.09.19
אלימות ותחושת חוסר הגנה

השבוע במדור "חנוך לנוער": הרב דוד פינסקי מארח את הרב שחר שאער, איש חינוך ומנהל בית ספר, סביב נושא אלימות בקרב ילדים (חנוך לנער)
הרב דוד פינסקי

זו הכתבה השלישית במסגרת מדור החינוך "חנוך לנער", וידוע ש"שלוש פעמים הוי חזקה". בשבוע זה אנו מציגים בפניכם נושא כאוב: "אלימות ותחושת חוסר הגנה" - תופעה שחדרה לצערינו גם בין כתלי התתי"ם ובתי הספר במערכות החינוך החרדי והחסידי. בימים אלו שבין ל"ג בעומר לחג השבועות שבשני מועדים אלו בא לידי ביטוי הצורך באחדות וקירוב לבבות קיימת רלוונטיות רבה לעסוק בנושא.

אנו מארחים היום מעל במה זו את הרב שחר שאער -  איש חינוך, מנהל בית ספר, יועץ ארגוני למוסדות חינוך ומרצה במכללת "בית רבקה" בקורס למורים. הוא בוגר הקורס האקדמי ל"הכשרת מנהלים" ו"יעוץ ארגוני" מטעם מכללת ירושלים. הרב שחר שאער הינו מ"הכוחות הצעירים והנמרצים" בשדה החינוך החבד"י.

ספר לנו מעט על עצמך ועל ציוני דרך בעבודתך החינוכית במשך השנים...

הרב שאער: ראשית כששואלים אותי על עבודתי החינוכית אני מספר שהיא החלה בגיל 12. כמי שגדל בבית של שליחות, אני זוכר את עצמי מעביר מסיבות שבת בגיל 12 לילדים קטנים בשכונה, ובקיץ מעביר את מבצע של"ה לילדים בני בגילי.

תחילת עבודתי הרשמית בחינוך היתה כמדריך בבית ספר למלאכה בכפר חב"ד. התלמידים שהיו מאתגרים מאד, זוכרים לטובה את התפילה, פעילויות הערב ואת שיחות הנפש לתוך הלילה אשר לא בכדי אני מזכיר אותם כאן ונחזור אליהם בהמשך.

עבדתי כמלמד בחדר לילדים בגיל 3 במוסדות חב"ד ברחובות, שימשתי כמחנך כתה בת"ת חב"ד רחובות, מנחה מורים ביהדות ורכז רבנים ב-17 בתי ספר במחוז המרכז.

מתפקיד זה עברתי לניהול בית ספר חב"ד בכפר סבא במשך שנה אחת ומזה שנתיים אני מנהל את "אוהל שלום" בית חינוך ולמידה בראש העין.
 
בשבוע זה אנו עוסקים בתופעת האלימות ואי כבוד הזולת, תופעה  החודרת לצערנו גם אל כתלי מערכות החינוך שלנו. מהם המניעים לתופעה המצערת כפי שהם משתקפים בצד המקצועי?

הרב שאער: האלימות היא אחת מהתופעות הכואבות ביותר אם לא הכואבת שבהן אשר פשו בציבוריות הישראלית. אנחנו מתמודדים עמה יום יום, שעה שעה בכל רבדיה, לא רק בפן הפיזי אלא גם בפן המילולי.

כאשר מדברים על הגורמים לאלימות ניתן למנות מספר דברים:

ראשית המניע המרכזי הגורם לאלימות היא "תרבות אלימה". ילד הגדל לתרבות של אלימות למד שהדרכים לפתור בעיות – קשורות לפעילות אלימה.

לדוגמא: אם ילד גדל בבית בו דרך התקשורת איתו היא אלימות פיזית (אשר ברור לכל כי אינה תורמת היום אלא מזיקה) או אלימות מילולית – הוא יפתור את בעיותיו באופן אלים.

תלמיד שנכנס בשנה הראשונה לבית ספר ולמד שכדי לשרוד בהפסקות, כדי לשמר את מעמדו  בכיתה, עליו להשתמש באלימות – הוא  למד להגיב וליזום אירועים אלימים כדי לחוש חלק מהחברה.

אחד מהגורמים לתרבות אלימה היא התקשורת ומשחקי מחשב. אם בעבר דברו על סרטים חילוניים כמעודדים אלימות היום הדברים נכנסו לבתינו לא מהדלת האחורית – אלא מהדלת הקדמית. קלטות וידאו רבות גם כאלו שישנה עליהם "הסכמה" משדרים תרבות של "כל דאלים גבר". קשה לראות כיצד ילד בגיל הגן צופה בקלטת וידאו עשרות פעמים ומפנים דרכים ומיומנויות הישרדות בחברה. אם לזה נצרף את מכת בכורות – משחקי המחשב בהם הגיבור צריך להכות כמה שיותר, להפיל חללים, לדרוך על הזולת כדי לנצח אנחנו מוצאים את הילד מוקף מכל ארבע הרוחות בתרבות אלימה. ומה לנו כי נלין על התנהגותו ???

גורם נוסף לאלימות הוא חוסר אונים של ילד. כאשר ילד חש שלא הקשיבו לו, לא התייחסו אליו – הוא יגיב באלימות. כאילו שברצונו לומר "הקשיבו לי, שוחחו איתי, אני קיים, משהו רע לי". פעמים רבות אנחנו מבקשים מילד "תבליג, תוותר, אל תתייחס" אבל אנחנו שוכחים לבדוק את האירוע, את היוזם ואת מניעיו. באותו רגע אנחנו מזמינים את האירוע האלים הבא.

הסבר נוסף לתופעת האלימות ניתן למצוא ב"טשטוש הגבולות". אם בעבר היה ברור לילד מהן גבולות הגזרה בהם הוא יכול ורשאי לפעול, היום הדברים והגבולות לא כל כך ברורים מסיבות שלא כאן המקום לפרטן.

לאור זאת, על אלו דרכי פעולה ויזמות חינוכיות אתה  ממליץ בכדי למגר את התופעה המדאיגה?

הרב שאער: שוב אזכיר כי הפתרונות אינן "פתרונות קסם" אך בביצוע מספר דברים ובאופן עקבי – מגיעים לתוצאות טובות בצמצום האלימות:

א. שינוי תרבותי: כדי לשנות תרבות צריכים אנו המבוגרים להאמין ולהפנים כי ילדינו זכאים לגדול באוירה אחרת. וכדי שהדבר לא ישאר בגדר סיסמא – עלינו להוות עבורם דוגמא אישית. צוות חינוכי, קהילה, הורים חייבים לשים לנגד עיניהם מטרה זו כי על ילדיהם לגדול באוירה טובה ונעימה.

בבית: השיחות בין בני הזוג צריכים להיות מכובדות ומעוררות כבוד (כל הזמן, ואם אין באפשרותם) לפחות לפני הילדים. ילד ששומע את אמו גוערת באביו ו/או להפך למד שזו התרבות אותה ברצונם להנחיל לו כמודל ח"ו. כהורים לא נהסס למנוע מילדינו לראות סרט מבלי שצפינו בו וראינו שאין בו מסרים של תרבות אלימה וחוסר כבוד ודרך ארץ. על מחשקי מחשב שליליים – אין מה לבדוק ולהכשיר, יש לאסור זאת על ילדינו גם במחיר של הימנעות מלבקר בבתי חברים מהכיתה או מהשכונה.

בבית הספר: מורה הצועק כל הזמן על תלמידיו, ויכוחים וצעקות בין צוותי הוראה ו/או הנהלה משמשים לתלמיד מודל חיקוי שלילי.

על המבוגרים לשדר כל הזמן לילדים כי "אצלנו מדברים בכבוד" "חשוב לי לשמור על כבודך" התנהגותך אינה מכובדת כמקובל אצלנו" "אוהבים אותך" וכן הלאה וכן הלאה. להכניס כל הזמן את המושגים "תרבות" "כבוד"  "דרך ארץ".
בנוסף על השיח בסגנון הנ"ל חשוב שהסביבה תשדר לילד מסרים חינוכיים ותרבותיים. כפי שחברה עסקית משקיעה 1,500,000$ בהחדרת מותג מסוים, נשקיע אנחנו 500-1000 ₪ להחדרת מסרים של אהבה, כבוד, תרבות ודרך ארץ.

ב. הקשבה – מחקרים אחרונים שהתפרסמו מדברים על כך שהורה נמצא בקשר ישיר עם בנו 15 דקות בלבד במהלך היום. גם 15 בדקות הללו רובן עוברות כפקודות "תלך" תביא" תקנה" "תסדר" וכו'. אם הורה מוצא 15 דקות לחלוקה בין חמישה ילדים נסו לתאר כמה זמן מוצא מורה לחלוקה בין 30 ילדים?

בכל אופן חשוב והכרחי למצוא את ההזדמנות לשוחח עם ילדיכם ויותר נכון – להקשיב לילדיכם, לתלמידיכם.

באחת מהרצאותיי פנה אלי מורה ואמר שאין לו זמן לשוחח עם תלמידיו ולהקשיב להם. תשובתי היתה: "האם אתה מצפה לקבל ממני פטור לנושא ? או אישור להיכשל בעבודתך ? מי שרואה חשיבות לנושא מסוים – מוצא את הזמן להגיע אליו".

ההקשבה גורמת לילד להבין כי לפני שאני לוקח את החוק לידים – יש לי אוזן קשבת אצל המורה, אבא או אמא ומכיוון שאני סומך עליהם אני משאיר לטיפולם את הבעיה. כאן נכנס הגורם הבא טיפול בבעיה.

ג. טיפול – מספר כללים חשובים בטיפול בבעיות בכלל ובאלימות בפרט.

תיעוד: תיעוד מקרי האלימות הוא לא דבר מינהלי או פקידותי הוא דבר חינוכי ותורם לעקביות של הטיפול. כאשר תלמיד רואה שמקרה האלימות שלו תועד, הוא נזהר להבא יותר כי הדבר לא "נקבר" ולא "טואטא תחת השטיח" אלא מוצף כנתון לטיפול. פעמים רבות הורים טוענים שאינם מעודדים את בניהם להתלונן כי "אף אחד לא עושה כלום". כאשר איש חינוך יוכל להציג להורה את האירועים המתועדים ולצידם את דרכי הטיפול בכל מקרה, הדבר יתרום לתחושת אמון של ההורה במערכת החינוכית.

שיקוף: כאשר תלמיד נהג באלימות, חובה שיתעד בעצמו את המקרה בו היה מעורב ואת הטעויות שבהתנהגותו. הדבר תורם לו לבקר את מעשיו ולחשוב פעמיים לפני מקרי האלימות הבאה עליו לרעה ותגובתו שאינה הולמת. טופס כזה שהכנתי נקרא "אני משתפר" שכן מטרתו לשדר לילד שמילוי הטופס יסייע לו לשפר את התנהגותו ולא רק ברמה של תיעוד בעלמא.

עקביות: חובה להיות עקביות בטיפול במקרי אלימות. לא יתכן שתלמיד אחד מקבל אזהרה ותלמיד שני מורחק אם לשניהם זה מקרה ראשון של אלימות. ביה"ס חייב לפרסם תקנון התנהגות, להסבירו לתלמידים ולהוריהם, לעמוד מאחוריו ולכבד את הנאמר בתקנון.

פרסום: התלמיד הנפגע רוצה לדעת שתלונתו טופלה. משום כך כאשר תלמיד מתלונן ראוי שיובא לידיעתו את העונש או המשימה שהוטלה על התלמיד הפוגע.

עידוד: כאשר תלמיד התלונן על אלימות מבלי שנגרר אחריה, חשוב שנעודד אותו ע"י תגמול נאות. לא לראות בדבר זה כברור מאליו ובוודאי לא לגרום שהתלמיד המתלונן שמע "סליחה" וכדו'. עלינו לתת לו תמיכה לכוחות שאסף כדי להגיע ולהתלונן במקום להשיב באלימות.

מהו תפקידם של ההורים במניעת אלימות וחינוך ליתר כבוד ו"אהבת ישראל" אצל ילדיהם?

הרב שאער: להורים תפקיד מכריע וחשוב על ידי דוגמא אישית לילדיהם. מאות שיחות עם הילד לא יעזרו אם הילד רואה את אביו מתנהג בבוטות ואלימות. לדוגמא באחת מהנסיעות עם משפחתי מישהו עקף אותנו במהירות פראית . אחד מילדי אמר "אבא תראה לו שגם אתה יכול ותעקוף אותו". זו היתה הזדמנות נפלאה להסביר לילדי כי "אנחנו לא כמוהו, אנחנו נוהגים באופן מתורבת". ניתן להביא עוד עשרות דוגמאות אך המוטו מובן. הורה שלא משמש כדוגמא אישית – יקשה עליו לחנך את ילדיו. במקרה זו הוא יצטרך לסמוך על כך שהמורה בכתה מהווה דוגמא אישית והוא יעשה את העבודה בתחום מניעת האלימות וחינוך לשיח מכובד ותרבותי.

כיצד ניתן לחזק ילד או ילדה החשים חוסר הגנה והמרבים  להתלונן על הצקות ופגיעות בהם מצד ילדים וחברים לכיתה לתלמוד  התורה ולבית הספר ?

הרב שאער: א. כנ"ל נשדר לילדינו כי בכל מקרה אנו מצפים מהם להתנהג באופן מכובד ולשמור על כללי ההתנהגות, נשדר להם אמון ביכולת שלהם להתנהג באופן מכובד לזולת ובודאי המנעות האלימות המהווה קו אדום.

ב. נשמש דוגמא אישית ונדבר עם הילדים במילים של כבוד, עידוד, תרבות חיובית ותקשורת בונה.

ג. לעתים אני שומע את האמירה "תנו לילדים לריב ביניהם" מצד שני אני שומע לעתים את האמירה "הבנים של ההוא תמיד מעורבים במריבות" ולעתים קיצוניות ההורים הופכים להיות חלק מהמריבה ממש. על-כן עלינו להימנע מלהישאב לתוך אירועים של מריבות בין ילדים, אך בהחלט נוכל לסייע על ידי שיח מכובד עם הורים אחרים. נזכור כי כאשר אנו מדברים בסגנון של האשמות, לא מתייחסים לאירוע המדובר – אלא לסגנון הדיבור.

ד. נכוון את ילדינו כיצד לפעול כאשר הוא פונה אלינו באירוע מסוים שקרה לו. נעודד אותו להתלונן ומאחורי הקלעים נספר למורה שוב בשיח מכובד כי עודדנו את ילדינו להתלונן ואנו מצפים שהילד יראה ויחוש  שהצדק אכן נעשה.

נעודד, נעודד ושוב נעודד - על כל שיפור ולו הקטן ביותר, כדי שיהפוך למשמעותי יותר. שיפורים קטנים בהתנהגות, בשיח ובתרבות חיובית -  גורמים לשיפור ענק ביחס של הילד אל יכולותיו ולאמון שאנו נותנים בו.

אני מתפלל ומקווה שנזכה עוד לפני חג מתן תורתנו – יקוים בנו העניין והייעוד של "ויחן שם ישראל נגד ההר"- כאיש אחד בלב אחד.

כ"ה באייר תשס"ו
הרב שחר שאער
הרב שחר שאער
 
הגב לכתבה

תגובות
11
1. יישר כח
לרב פינסקי ולרב שאער. העשרתם אותי באופן אישי ואת רעייתי. קראנו את הכתבה עד תום ואנו המלצנו בחום לידידינו לקרוא אותה. יישר כח.
כ"ה באייר תשס"ו
2. מקצוען
הרב פינסקי, זה שבוע שלישי, והטור רק הולך ומשתדרג.
כה לחי.
זה מקצוענות אמיתית בחינוך.
כ"ה באייר תשס"ו
3. בהחלט מעורר מחשבה
תודה.
כ"ה באייר תשס"ו
4. תודה בשם כולם לרב פינסקי
על הטור והדברים המאלפים.
כ"ה באייר תשס"ו
5. שחר אתה גדול
משנה ברורה וסדורה יישר כח
כ"ה באייר תשס"ו
6. להתרגש כל פעם מחדש
לרב שאער, אני אחד מהלומדים אצלך במכללה בבית רבקה. כל שיעור אתך חוויה ובכל שיעור אני מתרגש ולומד דברים חדשים.
כ"ה באייר תשס"ו
7. יישר כח
אני יכול להעיד בפה מלא שאצל הרב שעאר זה אכן "נאה דורש נאה מקיים"
כל הכבוד המשך בעבודתך הברוכה
עלה והצלח!!!
כ"ו באייר תשס"ו
8. במה מכובדת
ישר כח הרב פינסקי אומנם אני לא מכיר אותך, אבל כל מילה במקום הגיע הזמן לדבר על הדברים שבהרבה מקומות מעדיפים לטאטא מתחת לשולחן
כ"ו באייר תשס"ו
9. דוגמא אישית ? אל תצחיקו אותי
הרב שאער
אתה מדבר על דוגמא אישית ? אתה רואה מה קורה בבתי כנסת שלנו אנ"ש ? אתה רואה הורים מפטפטים בתפילה וילדיהם מפזזים מכרכרים אחריהם ? אתה רואה הורים נוגעים בזקן וילדיהם מחקים אותם ? אתה רואה הורים צועקים וכועסים על רב השכונה וילדיהם מחרים מחזיקים אחריהם ? אתה רואה אבות המגיעים לתפילה בין שחרית למוסף והילדים משחקים בחצר עד הגעתם ?

אז אתה מצפה לדוגמא אישית בתרבות של שיחה מכובדת - שיהיו דוגמא אישית בדברים יותר חשובים.

כ"ו באייר תשס"ו
10. הרב שאער כתבה מקסימה
ללקק את האצבעות
כתבה נפלאה
אם אכן נלך לאור הדברים הנ"ל באהבה לתלמידים וברוגע הכל יראה יותר טוב
יוד אלף
כפ"ח
כ"ז באייר תשס"ו
11. מי שאכל שום וריחו נודף...
למגיב מספר 9,
אני קורא את תגובתך ומנסה להבין מהיכן היא נובעת האם מיאוש או ממחשבה שהכל צריך להיות גרוע כדי שיתגלה מלך המשיח ?

אף אחד לא אמר שבשאר הדברים שלא הוזכרו במדור הכל בסדר. להפך ברור שיש מה לשפר גם בדברים אחרים. אבל מה כוונתך לומר, בגלל שבהרבה תחומים המצב גרוע, לא ננסה לתקן תחום מסוים ?
האם נגזר על ילדיך ח"ו לחיות באוירה לא נעימה (בלשון המעטה) ?
האם לדעתך אין סיכוי לתיקון המצב ?

בא באהבה ומתוך רצון לשפר נעניק לילדינו, לתלמידינו את מה שמגיע להם ובעזרת ה' נקצור את הפירות.

כ"ח באייר תשס"ו