ב"ה יום רביעי, י"ח אלול תשע"ט | 18.09.19
הצלחה בחינוך - האמנם?

"הסיפוק בחינוך הוא גדול, מאידך, התסכול קשה גם הוא. כיצד ניתן לשפר את התחושה?". מדור החינוך השבועי של הרב דוד פינסקי (חנוך לנער)
הרב דוד פינסקי

במאמרנו הקודם התייחסנו לצורך שלנו כמורים והורים לקבל יותר הדרכה וכלים להתמודד עם מצבים שונים העולים בחיי היום יום בהווי החינוכי. כהמשך לכך אנו נוהגים לשאול את עצמנו האם יש שלימות בחינוך? האם יש הגדרות ברורות וקריטריונים ל"הצלחה מלאה"? כיצד יכול מורה או הורה לדעת שאכן "הנה אני מצליח" בתחום החינוך – הנה אני מגשים את מטרותיי, או שמא ההשפעה שלי אכן לוקה בחסר?

כדי לענות על שאלה זו תחילה יש לברר לעצמנו מהי הרלוונטיות של השאלה הנ"ל – איזו תועלת מופקת מהתודעה של מדידת והערכת הצלחותינו והגשמת מטרותינו – ובשפה התלמודית "למאי נפקא מינה"?

ניתן לומר, שכל אדם בחייו רוצה להשיג את הטוב ביותר, להפיק מעצמו, מבני ביתו, מידידיו ומהסובבים אותו את התועלת המרבית שהוא יכול להשיג. טבע האדם הוא להרגיש טוב ונוח באשר הוא בכל רבדי ותחומי החיים.

מובן שגם העוסקים בחינוך – רוצים לחוש את הנוחות ואת המשוב החיובי לפעלם. אם המורה או ההורה יחוש תחושת הצלחה וסיפוק אזי ניתן להניח שאכן הוא פועל כנדרש ומגשים את מטרותיו. אך אם תחושתו קשה, ומלווה אותו תסכול וחוסר סיפוק – כנראה שמשהו אינו כדבעי, ויש צורך לחקור ולהבין מדוע זה כך.

ננסה בשורות הבאות להתייחס לאחת מן התחושות הנשמעות רבות מפי מורים ומחנכים ויחסם לקורה איתם יום יום בעבודתם:

"אני חש סיפוק אדיר מחד, ותסכול עמוק מאידך" (דברי מחנך כיתה בבי"ס בדרום הארץ).

הסיפוק הוא על עצם הזכות לחנך. אם נתבונן בצורה מעמיקה בעבודה החינוכית נגלה שליחות מדהימה שזכינו לה. לגדל, להעמיד, לעצב דור. החל מ"עיר פרא אדם יולד" – ועד לישות שלימה – מציאות של אדם שלם שיפעל בימי חיותו בעולם על פי אותו ייעוד ועל פי אותה התכלית שלשמה ירדה נשמתו לעולם הזה.

האם יש סיפוק גדול מזה? ללמד ילד ללמוד בכוחות עצמו, להפוך אותו ממקבל למשפיע על אחרים – כל זאת זכותנו ואחריותנו.

מאידך התסכול הקשה – מהתמודדות היומיומית. הסיטואציות העולות בהווי הכיתה כגלי הים – בעיות משמעת, מריבות בין ילדים, והקושי הגדול לעמוד לבד מול הכל.

לעיתים מורים שהם במהותם אנשים עדינים, תלמידי חכמים, יראי שמים ובעלי מידות, נאלצים להתמודד עם התסכול – ומאבדים את הסיפוק. לא משום שהם חלשים – אלא דווקא בגלל עצמתם האישית האינטלקטואלית הם מתקשים לרדת לדיוטות נמוכות של התמודדויות מעין אלו.

מה ניתן לעשות? כיצד ניתן לשנות את המצב? כיצד משפרים את התחושה האישית של אותו מורה?

ראשית: פעולות מוחשיות המבטאות מתן הערכה ויוקר לעבודתו. להשלים את מה שהוא מרגיש שחסר לו. ההורים צריכים להאמין באמת ובתמים שהמורה המלמד את בנם הוא איש המקצוע – וצעדיו, גישתו החינוכית כלפי ילדם היא נכונה. ההורים צריכים לשדר לבנם שהמורה הוא שותף מלא לחינוכו והתפתחותו, לדבריו ולתגובותיו יש משקל רב בהחלטות חינוכיות בבית.

כשתלמיד מעריך את המורה שלו, מכבדו ומוקירו, הרי המורה חש בזאת ומחזיר לתלמיד יחס חם והבנה למצוקותיו. נפסק מאבק הכח, ומתחיל תהליך הדדי של חשיבה על האופן ועל הדרך שתשפר ותעצב את נפשו של התלמיד, ותעמידו על "דרך הישר" – כל אחד כפי גילו ועניינו.

המורה חייב לעמוד באתגר ובאמון הניתנים לו – ולא לאכזב. אך חובת ההוכחה היא על התלמיד והוריו, לגלות ולהוכיח הערכה גלויה וברורה למורה. הביקורת – אם ישנה – חייבת להיות מדודה ואחראית – שאם לא כן "נשפוך את המים עם התינוק" כמשל הידוע. האיזון הוא דק מאד ועדין ביותר וכל הפרה של איזון זה עלולה לגרום לשבר נוסף.

התלמיד במהותו לא אמור לפתח התנגדות לדמות המחנך, ואדרבה באופן טבעי אפילו לכבדו. מכאן, שתפקידנו כהורים לשמר הערכה, לגבות את המורה בהחלטותיו, ליצור לו אווירת סיפוק הנדרשת ותחושת נעימות בכיתה, ואזי מכשולים רבים יסורו מדרכינו.

להלן מספר "טיפים" שיכולים לשפר את היחס והאווירה כלפי מורים ומחנכים:

1. הורי התל' מתארגנים ומשתתפים ברכישת ציוד החסר בכיתה. (קישוט, מזגן וכו').
2. מציינים לשבח בפתקאות מעשים טובים של ילדיהם ומודים למורה על היוזמות החינוכיות.
3. קובעים זמן מראש לשיחה אישית ולא בטלפונים או מפגשים אקראיים במשך כל שעות הערב ללא תיאום.
4. אם למורה יש שמחה משפחתית (חתונה, בר מצווה, לידה וכו') רוכשים מתנה בשם תלמידי הכיתה, ונציג התלמידים מגיש למורה מתנה זו המלווה בברכה חמה המבטאת שמחה השתתפות ואחולים לבביים.

בשבוע הבא : כיצד נחנך את ילדינו – תלמידינו ל"אהבת ישראל" ו"כבוד הזולת"?

הכותב הוא מרכז היחידה ללימודי גברים במכללת 'בית רבקה' בכפר חב"ד.

י"ח באייר תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
2
1. כל מילה במקום
כל מילה מדויקת, תמשיכו כך.
י"ט באייר תשס"ו
2. עלה והצלח
עלה והצלח, חשוב לדבר על הנושאים האלה אנחנו טרודים כ"כ בעבודה היום יומית ושוכחים את הדברים החשובים והנכונים
י"ט באייר תשס"ו