ב"ה יום שני, כ" חשוון תשפ" | 18.11.19
להתפלפל עם הגרש"ז אוירבעך

שעה שקביעות לוח השנה מזמנת יום חג כמו פורים שחל ביום שישי, מתמזגות יחדיו כל תכונותיו של הרב חיים שלום דייטש (ראיתי בני עליה)
בנימין ליפקין

פעמים רבות, כשמביטים ימינה ושמאלה, בקהילות אנ"ש ברחבי תבל, או כשמתבוננים בדמויותיהם של שלוחים בולטים, מתקבלת המסקנה כי אילו היו אותם אנשים עם אותן תכונות בחצרות או בקהילות אחרות – היו הם הופכים ל'גדולי הדור'.

היטיב לבטא זאת, בהקשר של השלוחים ופועלם, הגאון החסיד רבי משה יהודה לייב לנדא שליט"א, רבה הראשי של בני ברק, במשא המאלף שנשא במעמד חנוכת ישיבת צעירי השלוחים בעיה"ק צפת. "איפה יש לכם עוד אלפי יהודים המקדישים 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה, לקדוש ברוך הוא. אם יש היום יהודי כזה, נותנים לו 'פדיונות', הולכים לבקש ממנו ברכות. וכאן לפנינו, אלפי יהודים שאין להם שום עניין אחר זולת התמסרותם לקדוש ברוך הוא וקירוב בניו תחת כנפי השכינה".

המדור 'ראיתי בני עלייה' יטיל זרקור בכל פעם על דמות החיה בתוכנו, מוכרת לרבים מעמנו. למען דעת כי שלמות מופלאה יכולה להיות גלומה גם באדם הניצב לכאורה בשורה אחת עם כל קהל העדה. גם אדם שתוארו המקסימלי מסתסכם ב"הרה"ת ר'" יכול לגלם בדמותו איש אשכולות.

הנה כי כן, דווקא בדורנו, דור השביעי, ראיתי בני עלייה והם (לא!) מועטים.

הרב חיים שלום דייטש
תורת חיים ואהבת שלום

בנוהג שבעולם התורה, גאון שכל כולו תורה והלכה, שרוי כל כולו בעולמו. לילה ויום הוא ייראה תדיר כשהוא הוגה בספרים, עוקר הרים וטוחנם זה בזה, דן, מפלפל ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. ש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים – הם כל מעייניו. אף אם אותו גאון נמנה עם לומדי תורת החסידות וההוגים בה, שוב לא ימיש הוא מתוך אהלה של תורה.

הגאון החסיד רבי חיים שלום דייטש, אשר שמו הולך לפניו הרבה מעבר לתחומי הטריטוריה החב"דית, מבטא באישיותו, בהליכותיו ובסדר יומו, את איש האשכולות שאליו שואפת חסידות חב"ד כאמונה על הגשמת הרצון העליון, "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" על כל המשתמע מכך.

כל מי שזכה להאזין לשיעוריו הנפלאים בהלכה, אינו יכול לדעת שובע מהם. משנתו בהירה וסדורה. היא הולכת ונבנית, נדבך אחר נדבך, מן המסד ועד הטפחות, כשהשומעים כולם חברים במקהלה רחבה עליה מנצח מוסר השיעור בפנים מאירות וביד אמן.

תלמידי כולל 'צמח צדק' שבין החומות בירושלים אשר הרב דייטש עומד בראשו, מתענגים מדי יום ביומו על גאונותו המופלאה בכל מקצועות התורה. שיעוריו הנודעים בחסידות, פתחו צוהר נפלא להמונים שביקשו לקיים בעצמם "טעמו וראו". הציצו ונפגעו עד כי הפכו לחסידים בכל הווייתם.

מעטים זכו להכיר את הפן העלום יותר באישיותו אך זורמת בעורקיו ומחלצת ממנו את שיא החיוניות, באותה הסתערות שבה הוא נדרש לתקוף סוגיה תלמודית או הלכתית מכל עבריה. את תפקידו זה הוא נוטל על עצמו מיוזמתו האישית, מרום מעמדו התורני הזהה בעליל לגאוני הדורות האחרונים (אומרים שאחד מתענוגותיו הכמוסים של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל היה להתפלפל בלימוד עם הגרח"ש דייטש יבלחט"א).

הרב דייטש הוא עולם חסד מהלך. בעוד אחיו (ז"ל ויבלחט"א) היו ידועים כעומדים בראש המוסד המשביר בר לכל עניי עיר הקודש וגלילותיה, הוא עצמו משמש כתובת אישית לחלכאים ונדכאים, מוקד עלייה לרגל לפתרון משברים של שלום בית וחובות כבדים. למבטו המפוכח הבוחן באבן ספיר כל סוגיה חובר טוב-לב נדיר בעצם מהותו והיקפו.

מתיקות של טוב אמיתי, נופת צופים נטולת כל פניות. רק היא יכולה להעניק הסבר לנשיקה חמימה מכל הלב לעלוב-חיים, מצורע וזב חוטם, הנקלע למחיצתו והוא אוספו אל ביתו, משל היה בנו אהובו השב מדרך רחוקה.

לא רק רציונל שכלתני, עמוק וחדשני, מנחה את דרכיו. חום לבבי, רווי עוצמה, פועם בו. גאונותו שאמורה לשייך אותו קטגורית לאסכולת ה'משכילים' עומדת בסתירה לכאורה לעובדת היותו 'עובד' במלוא מובן המילה – עובדה הנחזית לנגד עיני כל מי שנקלע למקום תפילתו בשבת-קודש.

לאחר לימוד חסידות אליבא דנפשיה על פני שעות ארוכות, מצטנף הרב דייטש לתפילה, הנערכת בסילודין ובדבקות מתמשכת, כשרק גופו מתנועע אנה ואנה וקולו לא נשמע.

עם תום התפילה, כשבתווי פניו שגוון אדמדם בוהק זורם בהם, ניכרים אגלי זיעה לנוכח המאמץ הניכר ["א אויסגעדאוונטער, א אויסגעהארוועטער", תיאר פעם חסיד את מראהו של 'הבינוני' ר' ניסן נעמינוב ע"ה באותה שעה], הוא מתיישב להתוועדות.

ואז קורנת מאישיותו תכונה נוספת. סגולת חן הנוספת לקשת פניני דמותו הרבגונית. למסובים המסתופפים סביב השולחן מכל עבריו, יהודים מכל החוגים שארשת עונג שבת אופפת את כל ישותם, נגלה עתה מתוועד ב'גישמאק' מיוחד שרק מי שחווה אותו יכול לקלוט את העושר הרב הגלום בו.

יש רק עת סגולה אחת, אחת בשנה, אולי אחת לכמה שנים. שעה שקביעות לוח השנה מזמנת יום חג, פורים או שביעי של פסח. בעת הזאת מתמזגות יחדיו כל תכונותיו של הרב דייטש. זה קורה כאשר החג חל ביום שישי. הדין של מי שממשיך בסעודתו, בהתוועדותו בנדון דידן, עד החשכה הוא: "פורס מפה ומקדש".

הנהרה הנסוכה בפניו של הרב דייטש שעה שקיימת בידו האפשרות לקיים את ההלכה הנדירה, כובשת את כל חללו של בית המדרש. ברגעים אלו חוברים יחדיו הפן ההלכתי המרכזי בתורת לימודו, החסידישקייט המבעבעת בעורקיו, המסרים העמוקים הטבולים ברגש עמוק והכנסת האורחים שלו שעה שכל המתוועדים צועדים אחריו להמשך ההתוועדות בביתו, אל תוך הלילה.

מה רב טובך אשר צפנת ליראיך...

י' באדר תשס"ו
הגב לכתבה

תגובות
3
1. יפה
תודה
י"ג באדר תשס"ו
2. נופת צופים
אין ספק שהגרח"ש דייטש הוא משיכמו ומעלה,אבל הכתיבה והתיאורים אודותיו... יותר מידי מתוקים,יותר מידי נופת צופים,יותר מידי ציקצוקי לשון,מחמאות שבלוניות וביטויים ריקניים.
אם החלטתם שיש מקום למדור כזה אז לפחות תמצאו מישהו שיכול לתאר נאמנה את אותם דמויות (שבאמת ראויות),ולא מישהו שמשתמש בהם על מנת לבטא את יכולתו הספרותית ומוציא אותם דמויות "פלאקאט".
י"ד באדר תשס"ו
3. הוי, למה להגזים
ח' בניסן תשס"ו