ב"ה יום ראשון, י"ז כסלו תשפ" | 15.12.19
"ביקור שיקגו ו"ריקוד שיקגו"

אזכור היארצייט של ר' יעקב כ"ץ משיקגו הוא הזדמנות לדבר על העיר שתפסה חלק חשוב בתולדות חב"ד (ליובאוויטש שבליובאוויטש)
הרב משה מרינובסקי

טוב ויפה עשה "שטורעם" כאשר בימים אלה ציין את היארצייט של הרה"ח ר' יעקב הכהן כ"ץ משיקגו. המעיין באגרות הקודש של הרבי אל ר' יעקב, אותו מכנה הרבי בתואר הנדיר "משאו ומתנו באמונה", רואה שאכן מדובר בחסיד יחיד בסוגו, מסור לבית רבנו ולכל ענייני חב"ד במסירות בלתי מצויה.

ר' יעקב היה בא לבית חיינו בכל חג ומועד, מוזמן תמיד לסעודות החג ולילות הסדרים 'למעלה' בבית הרבי הריי"צ נ"ע, עובר לפני התיבה בהושענא רבא ובהזדמנויות אחרות ובעל זכויות רבות.

אזכור שמו ויום היארצייט שלו הם הזדמנות נאותה להקדיש מספר שורות למקום החשוב שהעיר שיקגו רבתי תופסת בתולדות חב"ד בארה"ב מזה עשיריות בשנים. שיקגו היתה תחנה חשובה ביותר במסעו של הרבי הריי"צ נ"ע בארה"ב בשנת תר"צ, שיקגו היתה בין הערים הראשונות שהרבי הריי"צ יסד בהן סניף של ישיבת אחי תמימים, שיקגו היתה העיר היחידה בארה"ב שהרבי הריי"צ נ"ע ביקר בה לאחר בואו לאמריקה בפעם השניה, כשהכוונה ל"ביקור שיקגו" המפורסם בחודש שבט תש"ב אשר במהלכו, בשבת-קודש י"ג שבט, נסתלקה בניו-יורק אמו של הרבי הריי"צ נ"ע, הרבנית שטערנא-שרה ע"ה, שיקגו היא עיר עם קהילה חב"דית ותיקה שעל תולדותיה ותולדות האישים הנכבדים שכיהנו בה כרבנים ושלוחים במשך השנים ניתן למלא ספרים עבי כרס. די אם נזכיר את הבולטים והידועים שבהם – הרה"ח הרב שלמה זלמן הכט ע"ה והרה"ח הרב צבי שוסטרמן ע"ה. ולא לאחרונה, שיקגו נמנית על הערים שבהם שלוחי הרבי ומוסדות החינוך החב"דים נחלו ונוחלים הצלחה רבה ומופלגה ועוד היד נטויה בע"ה, כאשר כיום השליח הראשי הוא הרב דניאל מסקוביץ, מנהל המוסדות הוא הרב יצחק וולף ורב הקהילה הוא הרב ברוך הרץ.

ההתפתחות הגדולה והמרשימה נוצרה שלב אחר שלב במשך השנים אך כמובן שלשני הביקורים של הבי הריי"צ "ע בעיר שמור פרק מרכזי בתולדות חב"ד בעיר.

ומאחר שהכל מכירים את "ביקור שיקגו", נביא כאן (בתרגום מאידיש) קטעים מתוך דיווח עיתונאי על ביקורו של הרבי הריי"צ נ"ע בעיר בתר"צ, ביקור שהתחיל בחודש שבט ונמשך עד סוף חודש ניסן ('תולדות חב"ד בארצות הברית, בעריכת הרב שלום דובער לוין, פרק טז). ואם תרצו, אפשר להכתיר את הקטע בכותרת "ריקוד שיקגו":

"... בית הנתיבות הגדול מלא ביהודים. אנשים, נשים, זקנים וצעירים, ילדי המקום, נערים, נערות, כולם גודשים את הרחוב וזרם האנשים לא נפסק. מכל הכיוונים נוהרים אנשים לקבל את פני האורח הדגול. הם באים מכל קצות העיר... כל אחד נדחף לשוליים כדי להיות בין הראשונים לקבל את פני הרבי ולהתברך מאת הרבי. יש עוד חצי שעה עד בואה של הרכבת אבל כבר לא ניתן להכנס לבית הנתיבות ולהצטרף אל האלפים שכבר באו. הנשמה היהודית שבהם אומרת להם שהם עומדים להיפגש עם אדם שהוא אחד האישים הגדולים ביותר שיש כיום בעם היהודי, ובנוסף לכך, גבור שהיה יכול למסור את נפשו למען התורה והביט למות ישר בעיניים בלי להתרגש ולא חדל לרגע מהפצת תורה בקרב עם ישראל...

"ממש ליד פסי הרכבת, על גבי משאית שמיועדת להובלת סחורות מהקרונות, עומד יהודי עם שערות שיבה. הוא כבר בן תשעים. לידו עומד ילד, כנראה נין, ולידם שני יהודים באמצע שנותיהם, כנראה בניו. הוא עומד ועיניו נעוצות לכיוון שממנו הרכבת אמורה להגיע. עולם מלא של שמחה שפוך על פניו המקומטות. לפתע הוא שב להיות צעיר.

"והנה הוא מתכופף ואומר בהתלהבות:

"אני רוצה לראות את הרבי, נכדו של הרבי שלי. אני עדיין זוכר היטב את הדרת הפנים שלו. את צורתו המאירה של אדוננו מורנו ורבנו רבי שמואל זכרונו לברוכה. איי, איזה פנים היו לו, הרי המבט שלו נסב בי כוחות. וכי בשל מה חושבים אתם שיש לי אריכות ימים. כל פעם שראיתי אותו, נוספו לי כוחות לעוד עשר שנים. הכרתי גם אביו, אדוננו מורנו ורבנו ר' שלום דובער זכרונו לברכה, ועכשיו אוכל לברך שהחיינו.

"והאיש הזקן מתייפח כמו ילד קטן ובהתלהבות רבה חוטף ריקוד כמו חסיד צעיר... הוא שוב מקבל כוחות חדשים....".  

ד' בחשוון תשס"ז