כמה פשוט: ללמד זכות!

סיגרו לרגע את המסנג'ר, צאו מדפי האינטרנט והצטרפו להתוועדות חסידית עם אתר 'שטורעם' • השבוע מתוועד הרב אברהם שמואל בוקיעט
מערכת שטורעם

 

השלב הראשון של אחדות בינינו הוא שעלינו ללמד זכות על כל אחד ואחד מאיתנו, והוכחה לכך טמונה בנקודת ביאור של הרבי בשיחה על פרשת-השבוע – משפטים.

ישנה שיחה מהרבי על תחילת הפרשה שעוסקת בדיני עבד עברי שמכר את עצמו או שמכרהו בית דין. "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חינם... ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני.. לא אצא חופשי והגישו אדוניו אל הא-לוקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם".

רש"י על המקום מביא את דברי ר' יוחנן בן זכאי המובאים בגמרא אודות טעם הרציעה באוזן דווקא, משום ש"אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תרצע, אוזן זאת ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע".

שואל על כך הרבי מספר שאלות: ראשית – מה נשתנה דינו של עבד עברי שאינו מעוניין לצאת לחופשי מכל יהודי חוטא אחר?

מדוע, למשל, אדם שחילל שבת בי"ד לא פוסקים לרצוע את אוזנו מטעם "אוזן זו ששמעה בהר סיני 'שמור את יום השבת לקדשו' וחיללה שבת תרצע"? או יהודי שלא הניח תפילין; על בית דין היה לרצוע את אוזנו במרצע מכיוון שהאוזן שמעה בהר סיני "והיו לטוטפות בין עינך" ולא הניח תפילין – תרצע! ובמילים פשוטות: מה מיוחד בעבד עברי שכאשר הוא מעוניין להישאר עוד תחת רשות אדונו מענישים אותו בעונש כל כך ייחודי?

שאלה נוספת מקשה הרבי: נניח שבעבד שמכר את עצמו יש חידוש מיוחד שמגיע לו שירצעו את אוזנו כי הוא לא הפנים את 'לי כל בני ישראל עבדים', ובכל זאת קשה: אם זה דבר כל-כך בעייתי, למה בי"ד ממתין עד לאחר שש שנים של עבודה ורק כשהעבד יטען שהוא רוצה להישאר תחת רשותו של אדונו ירצעו את אוזנו? – הרי ברגע הראשון שהוא מעוניין למכור את עצמו כעבד היו צריכים ישר לרצוע את אוזנו מהטעם 'כי לי בני ישראל עבדים'?

עונה על כך הרבי, ובהקדים: ישנו כלל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". וודאי שאם הוראה זו ניתנה לנו למטה, אין ספק שכך נוהג גם הקב"ה שהוא דן אותנו תמיד לכף זכות! ולכן, כאשר אדם לא מניח תפילין – התורה מוצאת עליו איזו נקודת זכות.

כמו כן כאשר אדם מחלל שבת, התורה מוצאת לו נקודת זכות! ולכן עבד שמוכר את עצמו לא רוצעים את אוזנו למרות הפסוק 'כי לי בני ישראל עבדים' מכיוון שהתורה מלמדת עליו זכות – שככל הנראה לא היה לו כסף להביא מזון לביתו וכו' ולכן הוא מכר את עצמו.

מה-שאין-כן לאחר שש שנים של עבודה, כאשר העבד יוצא מבית האדון, הרי הוא יוצא עם סכום כסף מכובד ובנוסף הוא מקבל מתנות מהאדון, לכן במקרה כזה כשהוא רוצה להישאר בבעלותו של האדון – על-כך התורה לא מוצאת שום נקודת, ואין אלא לרצוע אותו.

משיחה זו על כל אחד ואחד מאיתנו לקבל על עצמו – פשוט – ללמוד זכות על השני! כי בעצם, לפי דברי הבעש"ט זה מועיל גם למלמד הזכות, שהרי "במידה שאדם מודד בה מודדין לו" = כשהקב"ה רואה שאדם מלמד זכות על חברו – למרות שנראה שהשני הוא חוטא גדול – הדבר מלמד זכות על המלמד בעצמו.

לחיים, חסידים!

כ"ז בשבט תשס"ז
תגובות
3
1. מקור לשיחה?
אפשר בבקשה להביא מקור לשיחה המוזכרת המאמר?
כ"ח בשבט תשס"ז
2. המקור
אני יודע שהובא בביאורים לפירוש רש"י על התורה בתחילת הפרשה. נדמה לי שהוא מחלק י"א
כ"ח בשבט תשס"ז
3. המקור
כבתגובה שעברה - המקור הינו בחלק י"א שיחה א'.
אבל - התירוץ לא מוזכר שם באותו אופן ("הוי דן לכף זכות" לא מוזכר שם).
בככל הרבי לא מתרץ בצורה מפורשת על שאר המצוות ויותר על כך שהעבד נרצע דוקא כשאומר "אהבתי".
כ"ט בשבט תשס"ז